לפני כחודש יצאה משלחת של 16 חניכות חניכים מכפר הנוער רמת הדסה בני העדה האתיופית וישראלים ותיקים בליווי צוות חינוכי יחד עם מתנדבים ותורמים של הרוח הישראלית למסע שורשים שהתחיל כאן, בארץ ישראל הגיע עד אתיופיה הקסומה והרחוקה והעניק להם הזדמנות לפגוש את התרבות האתיופית מזווית אחרת.
עבור חלק מהחניכים היה המסע הזה יותר מהתחקות אחר העבר אלא מפגש אמתי עם העבר שלהם ועם בני המשפחה שנשארו מאחור. לאחרים, המפגש הראשוני עם החיים באתיופיה, נתן נקודת מבט נוספת לחייהם כאן בארץ ישראל. בפעם הראשונה הם הצליחו להבין באמת את הקשיים שאיתם נאלצו הוריהם להתמודד.

"הצלחתי להכיר את אבא שלי בזכותכם. אני התחברתי למדינה ולשורשים בעקבות המסע. אני מרגיש גאווה להיות אתיופי ישראלי."

כל חניך לקח אתו מהמסע דברים אישיים, שקשורים להיסטוריה המשפחתית והאישית שלו, אבל כולם בלי יוצא מן הכלל זכו להכיר את המורשת היהודית והתרבותית הכה מיוחדת של אבותיהם שרק חיזקה את הזהות הישראלית שלהם ותחושת השייכות לחברה הישראלית. בני הנוער הלכו לחפש שורשים ומצאו זהות ישראלית.
לאורך המסע, התקיימו שורה של מפגשים מרגשים בין בני הנוער לקרובי משפחתם. בלט במיוחד המפגש בין נער שלא ראה את אביו מזה 16 שנים. אין אחד שנותר אדיש לנוכח המפגש המרגש והעוצמתי שסחט מכולם דמעות של אושר. נערה נוספת פגשה את בן משפחתה מקרבה שנייה אותו לא הכירה כלל.
דבר נוסף שבלט בקרב בני העדה האתיופית במסע היה הגאווה וההערכה הרבה שהם רכשו להוריהם לאחר שפגשו את המציאות שבה הם גדלו וחיו. בני הנוער זכו להזדמנות לפגוש ולחוש מקרוב את אורח החיים של הוריהם באתיופיה, להבין טוב יותר את הדור המבוגר במשפחתם ואת המעבר התרבותי החד איתו הם נאלץ להתמודד.

"רציתי להגיד תודה שלא וויתרתם עלי ושנתתם לי ללמוד דרך המסע הזה על המסע של ההורים והמשפחה שלי. עכשיו אני מבין ומעריך ומרגיש שאני רוצה גם לתת."

גם אורח חייהם של המקומיים כבשו את ליבם של המשתתפים. בכל פעם שמי מהקבוצה נדרש לאפיין את תושבי המקום הוא ציין כדבר ראשון את אושרם, אדיבותם ושמחת החיים שכל כך מאפיינת אותם. החניכים ידעו לומר שחרף הדלות שניכרת מכל עבר, תושבי המקום אינם מסכנים ושגם מתוך צניעות והסתפקות במועט ניתן בהחלט להגיע.

המסע המעצים לאתיופיה לא היה רק מסע שורשים. הוא היה מסע להכרת תרבות מרתקת ומיוחדת, לחיזוק הזהות העדתית והישראלית וחיבור מחדש לחברה הישראלית. לצד כל אלו, גולת הכותרת עבור כל אחד שהיה שותף למסע, לרגעים המרגשים והשמחים וגם העצובים, הייתה האפשרות שניתנה לכל אחד להכיר את עצמו טוב יותר ולהתחבר מחדש למגוון הזהויות שמרכיבות אותו.

"פעם ראשונה חשבתי, שאני יכול לומר להורים שלי – אני אוהב אתכם, מעריך את היכולת שלכם לשרוד את העבר שלכם."

ואיך אפשר שלא להודות לתורמים הנדיבים שלנו שהתגייסו ברוחב לב ואפשרו למסע הזה להפוך למציאות בפעם הרביעית ברציפות.