מוטי שאבי
כעולה חדש מסוריה בשנות ה- 60 וכבוגר פנימיה חקלאית, היה חשוב לי לסייע לעולים צעירים בתחילת דרכם בישראל.
פגשתי את הבטמו במסגרת תכנית המנטורים "אחד על אחד" של הרוח הישראלית לפני 4 שנים. הבטמו עלה לארץ רק לפני 8 שנים מאתיופיה עם הוריו. מכיוון שעלה בגיל מאוחר היו לו קשיי קליטה והוא לא הצליח להשתלב בקלות. הוא הגיע לכפר הנוער בן יקיר ושם הוא פרח. בכפר הוא מצא מסגרת מחבקת, שעונה על הצרכים שלו.
התפקיד שלי הוא ללוות אותו, להדריך ולנווט בתחומים שונים – לימודים, קריירה, כישורי חיים וגיוס לצה"ל.
במהלך 4 שנים הפכנו סוג של משפחה, כשהוא היה חוזר מהפנימייה הוא היה עוצר בתחנת הרכבת בהרצליה ומגיע אלינו הביתה לביקור. אני בקשר עם הבטמו כמעט מדי שבוע, כל שבת וכל חג ואף פגשתי את הוריו.
התרגשתי מאד שביום הגיוס, בגלל מגבלת הקורונה אפשרו לכל מתגייס רק למלווה אחד להגיע ללשכת הגיוס, והוא בחר בי ללוות אותו ביום כה משמעותי בחייו – זאת כמובן בהסכמת הוריו.
הבטמו עשה דרך ארוכה בזמן קצר, סיים כיתה י"ג – י"ד בלימודי חשמל (מקביל להנדסאי) במסגרת פנימיה קדם צבאית של חיל האוויר. במסגרת הלימודים הוא הצטיין וקיבל תעודת הערכה על פועלו ואישיותו.
היום משרת בגדוד הגנה אווירית ומעורך מאד ע" מפקדיו. הלב – מתפוצץ מגאווה.
משפחת הרוח הישראלית ותוכנית המנטורים מקרבת בין ישראלים, מסייעת לצעירים למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם ואני שמח שזכיתי להיות חלק מהמשפחה המורחבת הזאת וזכיתי להכיר את הבטמו.
הבטמו נותן לי סיפוק גדול מעצם היותי המנטור ו"האח הגדול" שלו, ואני מאמין בנחישות שלו להצליח ולהגיע רחוק.
לתרומות