שמי אמבט צגה, בת 20 מנתניה, בוגרת של כפר הנוער הדסה נעורים, חניכה בתוכנית המנטורים.
"לפני שבוע, גילי המנטורית המדהימה שלי כתבה על החוויה שלה בתכנית "אחד על אחד" של הרוח הישראלית, מאד התרגשתי והחלטתי לשתף אתכם גם בסיפור שלי.
אז אני חוזרת שנתיים אחורה, אז עוד הייתי בכיתה י"ב והמדריכים בפנימייה דיברו איתנו על "הרוח הישראלית" ועל המנטורים, לא ממש הבנתי מה זה מנטורים ולמה אני צריכה את זה.
זמן לא רב לאחר מכן, קיימנו פגישה ראשונה בין החונכים לחניכים, אני מודה, היית די בשוק.
חילקו אותנו לזוגות ואני התיישבתי מול גילי, היא חייכה אליי, הייתי קצת נבוכה אז חייכתי אליה בחזרה.מהר מאוד החיוך המנומס שלי הפך לחיוך אמיתי מהלב, היה לנו קליק מדהים מהשנייה הראשונה.
כשגילי הפתיעה אותי ביום הולדת, רק שלושה שבועות אחרי שהכרנו, חשבתי לעצמי היא לא חייבת לעשות את זה, מאותו יום ההערכה שלי כלפיה וכלפי ההזדמנות שקיבלתי במסגרת התכנית הזו רק עלתה, רק אז באמת הבנתי שזו מתנה שלא כולם זוכים בה.
התהליך שעברתי מאז שיש לי את גילי הוא עצום, מהדברים הכי קטנים, כמו למשל להגיד באמת את כל מה שאני חושבת ולא לפחד משום דבר, אני בחורה מאוד דעתנית והחיים לימדו אותי גם להיות חשדנית, לא הייתי רגילה לשתף כך אנשים, במיוחד שלא בני גילי, אבל כשראיתי שבאמת עומדת מולי מישהי עם ראש על הכתפיים וכאשר החלה לדבר ולשתף אותי בחייה האישים, החלטתי גם לבטוח בה ולהיפתח בעצמי.
לא האמנתי שאוכל להפתח כל כך מהר וממקום אמיתי וטוב, אבל החיים וגילי הוכיחו לי אחרת.
הפרויקט מעניק בעיניי מתנה וכלים שלא יסלואו בפז, הוא נותן תקווה לילדים ומסייע בכלים שעוזרים לחניכים לעצב את אישיותם, אנחנו צוברים ניסיון וידע חדש.
המנטורים שעברו הכל מהכל בחיים והם באים, מלמדים ומכווינים מהניסיון שלהם באהבה גדולה ובסבלנות.
קיבלתי מגילי המנטורית מעל ומעבר, הכנסתי אותה לחיים שלי וגילי לשלה, היא ליוותה אותי בטקסים שהייתי מופיעה, הסיעה אותי ליום המאה וסייעה לי בדרך שאם לא היא – אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת.
קיבלתי מגילי הרבה עצות טובות והכוונה שדחפה אותי להשתתף במכינה. כיום אני בוגרת "מכינה ישראלית " ובנוסף אחות בוגרת.
אני רוצה שתדעו שזכיתי באישה מעוררת השראה וחשוב לי שהפרויקט המדהים הזה בתמיכת הרוח הישראלית יזכה להמשיך ולתת כלים לבני הנוער."
לתרומות