מורי ורבותי,
השנה מלאו עשר שנים לפתיחת שני הכוללים הראשונים, בקייפטאון שבדרום אפריקה
ובקליבלנד שבארה"ב, בשתי ארצות רחוקות זו מזו, מבלי לדעת האחד מהשני.
הייתה זאת יוזמה מקומית בטרם קום עמותת תורה מציון. כולל מארץ יצמח.
נתגלגלה לי הזכות לסייע בהקמת הכולל בקייפטאון. הקמת תורה מציון הוותה פריצת דרך.
מאז ועד עתה מחובר אני לכוללים הציונים בתפוצות.
במשך השנים התלבטנו, שאלנו, דנו, התווכחנו, למדנו, ואנו ממשיכים בכך.
מהי דרכנו?
קירוב או חיזוק? עליה? שיתוף אנשי המקום? פריצה או העמקה?
בדבריי אני מביע את דעתי. פעמים איני במחנה הרוב ולעתים גם לא בקונצנזוס.
דבריי הם פרי נסיוני והגיגיי.

מאי כולל ציוני?
ייחודו בתכנית הלימודים - בתחום ההלכה והמחשבה. תכנית הלימודים כוללת:
מצוות יישוב הארץ.
מצוות התלויות בארץ. כתבי ר' יהודה הלוי, הרב יהודה אלקלעי, הרב קאלישר, הרב קוק,
הרב עמיאל, הרב סולוביצ'יק.

ייחודו בחגיגת חגי ישראל - יום העצמאות, יום ירושלים, בציון יום הקדיש בעשרה בטבת
ויום הזכרון לשואה ולגבורה, ויום הזכרון לחללי מלחמות ישראל.
אומרים את התפילה לשלום המדינה ומגיני ארץ הקודש.

הכולל הציוני מתייחד בהרכבו. במרכזו גרעין של דור הכיפות הסרוגות, תלמידי
ובוגרי ישיבות ההסדר תלמידי ישיבה ששרתו בצה"ל, ואתם כאן בחיריו.
השליחים מישראל מייצגים את הכולל. בכל התחומים יש שוויון בין שליחי ארץ ישראל
והחברים המקומיים, התא היסודי הם השליחים. הספרים בבית המדרש התמונות
והססימאות שעל הקירות מבטאות את השקפות הציונות הדתית.
לומדים את השפה העברית ומלמדים בה, במידת האפשר. מכוונים את התלמידים
ללימודים בישיבות ובמוסדות ציוניים דתיים בישראל. פונים למזרח ומכוונים הלב לציון.

במה ייחודנו? כוללים יש לרוב - ייחודנו בהדגשת העיקרון של "כל ישראל ערבים זה בזה".
על הפסוק "ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה" (בראשית מו, כח)
מביא רש"י את דברי מדרש רבה "להורות לפניו" -להתקין לו בית תלמוד - (כולל) - שמשם תצא הוראה".
ר' שלמה הכהן מרדומסק (תפארת שלמה) כותב כי שורש ענין הערבות נלמד מיהודה שאמר
"כי עבדך ערב את הנער" (בראשית מד, לב) "אנכי אערבנו מידי תבקשנו" (בראשית מג, ט).
לכן יהודה שערב לנער, הוא שנבחר מבין האחית להקים בית תלמוד. יהודה ששיכל שני בנים,
את ער ואונן (וישב) חזקה עליו שיהיה ערב נאמן לחיי כל יהודי ולחיים יהודיים.
יהודה הוא השואל "איך אעלה אל אבי והנער איננו אתי"?

אנו, שבדורותנו שיכלנו שליש מעמנו, אנו החיים במדינה יהודית,
אנו נאמנים על הקמת כוללים בתפוצות, שביסודם אחדות ישראל, כלל ישראל,
אהבת ישראל וכל ישראל ערבים זה בזה. גם הגויים תופשים אותנו כך -
שני ישראלים הואשמו בריגול בניו זילנד ומצבות נותצו בבית הקברות בוולינגטון.
ערבי נדקר בישראל, יהודי נדקר בבריסל.
הערבות קשורה באהבה, לכל יהודי כמות שהוא ובאשר הוא שם. מי שאינו אוהב יהודים,
מי שאינו מחפש את אחיו, מי שמתנשא עליהם - יתכבד וישב בביתו ואל יצא לשליחות.
אהבת ישראל למדתי מאוהב ישראל ר' משה לוי מסאסוב עיירת הולדתי.
רבי משה ליב היה אומר : "איך לאהוב את הבריות, למדתי מאיכר אחד. אותו איכר אכל
ושתה עם איכרים אחרים בבית מרזח.
זמן רב שתק ככל חבריו, אבל כשנתעורר לבו בשל יין , אמר אל שכנו :
"אמור אתה אוהב אותי או אין אתה אוהב אותי?". הלה השיב : "אני אוהב אותך מאד".
ושוב אמר: "אתה אומר: אני אוהב אותך, ואי אתה יודע מה אני חסר. אילו אהבת אותי באמת,
היית יודע." אותה שעה למדתי : אהבת הבריות פירושה לחוש בצרכיהם ולישא עמם בצרתם."
זאת דרכנו.

לא אחת אני משתאה על אלה שששולחים ילדיהם לחינוך יהודי שהוא נגד הזרם ויקר.
בעוד אני מקונן על האדישים והמתבוללים, אני מברך על רצון החיים העז של היהודים המחוייבים.
יש בגולה הרבה תלמוד תורה, הרבה מסירות לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינת ישראל.
הרבה יצירתיות ופעילות ואתם תראו זאת. אין לזלזל בהם. יש לכבד אותם.
אנו מקווים שתקום חבורה עולמית של לומדי הכוללים הציונים - תנועה במובן האידיאולוגי-רוחני
ולא במובן הפוליטי-ארגוני, וכי בוגרינו יהיו הגרעין המייסד שלה.

אנו מתלבטים בשאלה קרוב או חיזוק, בעוד אני מחייב חיבוקו של כל יהודי, אני מצדד הקדשת
עיקר המאמץ והמשאבים לגרעין היהודי הקשה, לשמרו ולחזקו, בזאת נשיג שתי מטרות ;
האחת- מניעת מעבר הטובים מהמרכז לפריפריה, והשניה השפעת המרכן החזק על
סביבתו החלשה. במקום לתעות בהרי נפאל, נתעלה בריכוזי היהודים.
אנו מדגישים את מקומה של האשה, הרעיה, האם, כלומדת, כמלמדת, כמדריכה,
כמארחת יחד עם בעלה וילדיה את חברי הקהילה וכמפתחת קשרי חברות ואהבה לתורה וציון.
אנו יוזמים בתי מדרש לנשים, לימוד בחברותות נשים וחיזוק הבית היהודי.
נושא נוסף המעורר דיונים הוא העליה. מה תפקדינו בעידוד עלייה? כיצד מעודדים עליה?
אני מודה ומתוודה - אני נגד דיבורים על עליה. לעליה יש לחנך. העליה היא נשמתה של הציונות
ובה חוסנה של ישראל.
בתרמ"ב 1882 קמה בחארקוב תנועה בשם דאבי"ו "דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו).
חבריה הטיפו ודיברו על עליה, אך איש לא עלה. אזי קמה תנועת ביל"ו "בית יעקב לכו ונלכה"
(ישעיהו ב, ה) "עלינו לקחת את רגלינו וללכת אל ארץ אבותינו" הכריזו. ארבעה עשר
מהם עלו בתרמ"ב ("אעלה בתמר", שה"ש ז,ט). והיוו חיל חלוץ ללמעלה משלושה מליון העולים
מאז ועד ימינו. תנועת "דאביו" היא הערה באותיות קטנות בספרי המטוריה מלומדים.
ביל"ו היא אות ומופת.
כאשר מנהיג חשוב קרא בימים אלה, בדברו בפני מנהיגים יהודיים מארה"ב,
ליהודי צרפת לעלות מיד, והפחיד אותם באנטישמיות איניני בטוח היעלו יהודים בעקבות דבריו.
מחלוקות, גינויים ותרעומת הם עוררו. אנו מתפללים "ותוליכנו קוממיות לארצנו" לא כפליטים נמלטים,
בכפיפות גוו, לא בגלל אנטישמיות, אלא בגלל תשוקה לארץ חמדה. כדברי ריה''ל בסוף הכוזרי
" ירושלים לא תבנה, כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה" ובהמשך
"גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב
את בוא תקוותנו", זהו תפקידינו.
אכן, הערבות והתוכחה קשורות זו בזו. האחת היא היסוד לשני. אנו נתקלים במציאות זאת בחיינו.
הבה וננהג לפי דברי הרמח''ל במבוא למסילת ישרים "ללמד את עצמי ולהזכיר לאחרים".
אותו מנהיג שכח, ואולי נעלמה ממנו הדרך היהודית של תוכחה הקובעת מיגבלות למוכיח ולתוכחה.
המוכיח צריך להיות סמכות מוסרית, לדעת להוכיח, להכיר את דרכי ההשפעה, המבין את התועלת
שבמצות התוכחה, ולהבחין המוכנים האנשים לקבל דבריו, ומעל לכל לאהוב את אלה שהוא מוכיח.
כאשר ברור שהדברים לא ישיגו תכליתם, זאת מצוה וחובה שלא לאמרם. כאשר המוכיח חוזר בו
מדבריו הוא נכשל ומכשיל ודי בזיון. "אמר רבי אליעזר ברבי שמעון כשם שמצווה על אדם לומר דבר
הנשמע, כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה עב).
נראים לי דבריו הנוכחים של שגריר צרפת בישראל, ז'ראר ארו "אם יש יהושים צרפתים המבקשים
להגר לישראל זאת זכותם החוקית. אני מעדיף שהם יעשו זאת מתוך אידיאל ציוני ולא מתוך פחד".

. כאשר הייתי בגיל הבחורים המסובים כאן שערי היציאה מהגולה היו סגורים ושערי הכניסה לארץ היו נעולים. כיום השערים פתוחים. לבושתנו הקהילה היהודית בגרמניה היא הגדלה בקצב המהיר ביותר, יותר מאשר במזינת ישראל. כיום אנו מקלט בעיקר לנרדפים. תכנית באזל, שנתקבלה בקונגרס הראשון לפני 108 שנים, קראה " הציונות שואפת למקלט בטוח לעם ישראל בארץ ישראל". אנו מצפים ליום בו לא יהיו נרדפים. אנו מצפים לעולים קוממיות. לא מקלט אלא חלום, חמדה.
בזאת נבחן! האם נבנה מדינה של ערכים יהודים, חברה של חסד, מדינת אור ליהודים , הנספק תנאי קליטה, הנהיה דוגמה ומופת. אזי נמלא יעודנו אזי נהיה ראויים לשכר, אזי נעודד עליה.צדקה מתחילה בבית כל אחד בעצמו, בניו, משפחתו, בית אחוזתו.
כיצד מחנכים לתורה וציון? "ואהבת את ה' אלוקיך"(דברים ו,ה) שיהא שם שמיס מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו. (יומא פרק שמיני, פו עא)
נגשים מטרתנו על ידי שנאהיב תורה וציון על חברינו, תלמידינו, קהל יעדינו.
כיצד נאהיב? שיהיו נאים דרכינו, שיהיו מתוקנים מעשינו, על ידי תלמודנו, יחסינו לבריות, בראש ובראשונה על ידי לימוד תורה שלנו. אל תתפתו לסיסמאות. "שגרירים", "שליחים" זה כל אחד יכול להיות ואני עדות לכך , גם דרכון דיפלומטי וגם פנקס שליחים היו לי בתקופות שונות בחיי. ללמוד, להיות למדן, תלמיד של חכמים, לכך צריך לעמול. אדם כי ימות "אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה" (ברכות מג). ומעל לכל דוגמא אישית. כמה נאים דרכיו כמה מתוקנים מעשיו.
בין המסובים כאן אני הוותיק במעורבות בכוללים ציוניים. ולולי דמסתפינא עוד לפני זאב הגדול עוד בטרם עמותת "תורה מציון". למעלה מ-40 שנה אני עמל בתחום ישראל והתפוצות ברבדים, ברמות ובמסגרות שונות. עסקתי במאות פרויקטים. "תורה מציון" הוא מהמוצלחים ומהמשובחים שבהם. זאת
בזכות הרעיון, בזכות הצורך, בזכות הצוות המיומן והמסור שבראשו עומד זאב שוורך לכישוריו, מירצו, מסירותו, מנהיגותו וניהולו היעיל והמקצועי.
הצלחנו, הפניות להקמת כוללים עולות על יכלתנו. הצלחנון גופים מקומיים מממנים את הכולל וחוברים אלינו . בתקופה של דמוניזציה של הציונות והצגתה כגזענות, בתקופה של ערעור על זכות קיומה של מדינת יהודית, טוב שרבים יצהירו "אני ציוני," "אני לומד בכולל ציוני! אני תומך בכולל ציוני, אני שותף לכולל ציוני" ?
הכוללים הציונים לא היו מגיעים למעמדם ולמוניטין שלהם לולא משפחה אחת. משפחת רוט -ראשה נחום אליעזר הכהן רוט המכונה לארי יו"ר עמותת תורה מציון, רעיתו מרשה, בניו דוד ודניאל וכלותיו טליה וליאורה. עבדתי עם גדולי ישראל, עם מנהיגים מתנדבים ולא ראיתי משפחה נפלאה כמשפחת רוט. הם נותנים מאונם ומהונם, מבינתם, מזמנם ומנסיונם וזאת בענווה, בטוב לב ובעין יפה.
הבה נצדיע לצוות ולמשפחת רוט!

אסיים בנימה אישית; נולדתי בעיירה קטנה בגאליציה המזרחית, סאסוב שמה, אז בפולין היום באוקראינה. גדלתי בקהילה יהודית גדולה בפולין, לבוב. חייתי בארץ לפני הקמת המדינה, נאבקתי ונלחמתי להקמתה, ומאז פועל לביצורה. שרתי בגדולה בקהילות ישראל בארה"ב, והכרתי את התפוצות. אני אוהב יהודים. פועל שלא תשתכח תורה מישראל. חייתי ברובה של המאה ה-20 רבת העלילה, השאול וההוד. בילדותי בחזרי בלילה חשוך מהחדר נסתי מפורעים "פוגרומ!", שמעתים זועקים . "יהודים הסתלקו לפלשתינה". לפני עשור בתחתית- מטרו בניו יורק קראתי כתובת נאצה "יהודים הסתלקו מפלשתין".
בשנים האחרונות נשתנו דברים. אשר אמרתי בנחרצות לפני 4-5 שנים על בטחונם ומעמדם של יהודים לא אומר היום. לפני מספר שנים לא הכנו ערכות הסברה "נלחמים באנטישמיות- מחר עלול להיות מאוחר", לא פחדו לחבוש כיפה ברחובות פארים. לרבים מבני דורי לא היו זקנים - סבתות וסבים, בעוד הורינו עלו לארץ ישראל וניצלו הם נשארו שם, נטבחו ונשרפו ועלו בעשן לשמים. לרבים מבני דורי בגולה לא יהיו נכדים יהודים. הטמיעה גוזלת אותם מחיק עמנו.

בתורה - ערובה ליהדותנו
בציון - ערובה לקיומנו
התורה וציון יחזקונו