שיעור מספר 28

מפתרון"הבעיה היהודית" ל"פתרון הסופי" - השמדת יהודי אירופה

מטרות לימודיות:

1. תהליך הגטואיזציה

2. השלב הראשון של "הפתרון הסופי" - רצח יהודי בריה"מ

3. השלב השני של "הפתרון הסופי" - הגרושים למחנות ההשמדה

מבוא

המלחמה איפשרה לנאצים להגשים את מזימותיהם מאחורי מסך העשן של הקרבות. היו

להם תכניות לטווח ארוך לטיפול בעמים "תת אנושיים" שונים, ביניהם הפולנים,

הרוסים, ועמים סלבים אחרים. היהודים הועמדו בראש התור, בעוד המלחמה נמשכת.

 תכנית ההשמדה התפתחה והופעלה בשלבים. כשהתברר לנאצים כי העולם אדיש, אינו

מוכן לתת ליהודים מקלט ואינו מגיב על מעשי האיבה וההרג נגדם, עברו לשלב הבא.

 תחילה סומן היהודי באות זיהוי מיוחד כדי להבדילו משאר האוכלוסיה. החקיקה

בדבר חובת הצמדתו של סרט או טלאי צהוב, דמוי מגן דוד, ללבוש החיצוני היתה

אחת ההוראות הראשונות שהופעלו באזורי הכיבוש . כך ניכר היהודי מיד. לאחר

מכן באו השלבים הנוספים: ריכוז היהודים בגטאות, רצח המוני של יהודי מזרח פולין

וברית המועצות מאחורי קווי החזית,ושילוח יהודי אירופה למחנות ההשמדה. תכנית

זו לא באה לעולם בבת אחת, כל שלב השתלשל מקודמו והיה הגיון פנימי בהתפתחויות

שהובילו ל"פתרון הסופי". עמידתו מנגד ואדישותו של העולם החופשי, שלא הגיב

כלל על הגלים הראשונים של רדיפות ועינויים, חיזקו אצל הנאצים את ההכרה כי

בנושא היהודי אפשר ללכת עד הסוף, בלי להיתקל בסנקציות ובעונשים.

1. תהליך הגטואיזציה

א. "איגרת הבזק של היידריך"

ב - 1 בספטמבר 1939 , הצבא הגרמני פלש לפולין בעוצמה שהעולם טרם הכיר. תוך

פחות מחודש, הצבא הפולני התמוטט. כשבועיים לאחר פרוץ המלחמה, פלש הצבא האדום

לפולין ממזרח, והרוסים סיפחו לשטחם את האזור שיועד להם על פי ההסכם הסודי

לחלוקת פולין בין ברית המועצות וגרמניה, שנלווה לחוזה אי ההתקפה בין גרמניה

לבריה"מ, שנכרת ימים ספורים לפני פרוץ המלחמה, הידוע בשם "הסכם ריבנטרופ -

מולוטוב".

לפני מלחמת העולם השניה חיו בפולין 3.3 מיליון יהודים. לאחר הפלישה לפולין,

נמצאו תחת הגרמנים כשני מיליון יהודים (כמיליון וחצי יהודים ממזרח פולין סופחו

לברית המועצות). עוד טרם נכבשה פולין סופית, התקיימה ב - 21 בספטמבר 1939

ישיבה סודית בברלין, שבעקבותיה הוציא ריינהרד היידריך - מפקד שרותי הבטחון

- פקודה מיוחדת למפקדי עוצבות המבצע - ה"איינזאצגרופן" - יחידות החוד של הס.ס.

שנעו עם הכוחות הפולשים. המסמךהסודי, ובו נוסח הפקודה, נודע לימים בשם "אגרת

הבזק". הנושא המרכזי שבו דנה האגרת היה "שאלת היהודים בשטחי הכיבוש".

ב. גירושים ועבודות כפיה

בעקבות פקודתו של היידריך, הוחל בגירוש היהודים מן הכפרים ומחלקים שונים של

פולין המרכזית. היהודים רוכזו בערים הגדולות. בשלבים הראשונים של המלחמה,

גורשו כ - 400 אלף יהודים ממקומות מושבם, ועד הפלישה הנאצית לברית המועצות,

ביוני 1491, גורשו עוד כ - 200 אלף יהודים. תקופה זו של גירושים ראשונים,

שימשה מעין הכנה או תירגול לגירושים הגדולים, שחלו ב - 1942 אל מחנות ההשמדה.

כאן למדו הנאצים מהו "גירוש המוני".

בפולין הוקמו 125 מחנות עבודה, בהם הועסקו עשרות אלפי יהודים כעובדי כפייה.

במחנות אלה פרצו מגפות ואלפים מתו מחמת התנאים הקשים. רבים ממחנות עבודות

הכפייה, כמו למשל טרבלינקה ומיידנק, הפכו אחרי כן למחנות השמדה.

ג. הקמת הגטאות

במושג "גטו" אנו נתקלים לראשונה בתחילת המאה ה - 16. כך נקראה שכונת היהודים

בחנציה שבאיטליה. השכונה, שהיתה מופרדת משאר חלקי העיר בחומה ובשערים, הוקמה

באזור שנקרא "ג'טו נואבו" שפירושו "בית היציקה החדש". המושג השתרש והפך לכינוי

הקבוע שניתן לשכונות היהודיות בערי אירופה.

מטרת הגטאות שהוקמו באירופה במאה ה - 16 היתה לבודד את היהודים מן החברה הנוצרית

ולאפשר רק מגע כלכלי בין שתי האוכלוסיות. הגטו הנאצי היה שונה לחלוטין.

הגטו "הישן" של ימי הביניים היה מקום קבוע של חיי היהודים, בו הצליחו לשמור

על תרבותם ועל חיי הקהילה האופיניים להם. הגטו "החדש", שהקימו הנאצים, שימש

רק "תחנת מעבר" לקראת ההשמדה ומעולם לא תוכנן להיות מקום מגורים קבוע.

הגטאות הוקמו בערים שבהן ישבו יהודים רבים. השטחים שהוקצו להקמת הגטאות היו

בדרך כלל באזורי עוני ומצוקה. הצפיפות היתה נוראה. הרעב והמחלות הביאו למותם

של יהודים רבים. הגטאות נמצאו ליד צומתי רכבות, ששימשו מאוחר יותר אמצעי

תחבורה למחנות ההשמדה.

באוקטובר 1939 הוקם הגטו הראשון בפולין, בעיר פיוטרקוב שמדרום ללודז'. הגטו

הגדול הראשון היה זה שהוקם בעיר לודז, בפברואר 1940, ובו נסגרו 160000 יהודים.

 הגטו הגדול ביותר היה בוורשה. בגטו וורשה צופפו היהודים כ - 40% מהאוכלוסיה

בעיר, ב - 5% משטח העיר. הגטו הוקף בחומה. במקומות אחרים הפרידה גדר תיל

בין האזור היהודי לפולני. המגע בין האזורים נאסר, פרט להליכה לעבודה. העבריינים

נורו במקום. מחוץ לגדר הגטו נתלו שלטים: "הכניסה אסורה, שטח נגוע במגיפה".

בהתאם להוראות שב"אגרת הבזק" של היידריך, בנוסף להקמת הגטאות, יזמו הנאצים

גם את הקמת מועצות היהודים - הידנראטים. היודנראטים היו הגוף, שאותו הכריחו

לשתף פעולה עם השלטונות ובאותה שעה לדאוג לאינטרסים של היהודים. רוב חברי

היודנראט היו בעלי אחריות ציבורית והצליחו למלא את תפקידם הכפול: להשליט את

רצון הגרמנים מצד אחד ולסייע ליהודים במצוקתם מצד שני. היו גם כאלה אשר שירתו

בעיקר את מטרות הגרמנים.

בסתיו 1491, שנתיים לאחר ההוראה הסודית של היידריך בדבר הגטואיזציה, כבר נכלאו

כל יהודי פולין בין חומות הגטו, כהכנה לשלב הבא. תורו של שלב זה הגיע כאשר

פשטו להבות המלחמה לאזורים המיושבים יהודים נוספים רבים - ברית המועצות והשטחים

שסיפחה במזרח פולין ובארצות הבלטיות.

2. השלב הראשון של "הפתרון הסופי" - רצח יהודי ברית המועצות

ביוני 1491, לאחר שכבש כמעט את כל אירופה, התפנה היטלר לכיבוש ברית המועצות.

 ערב פלישת הנאצים לברית המועצות ישבו במדינה ענקית זו כחמישה מיליון יהודים

- כ - 3 מיליון יהודים שחיו ברוסיה בין שתי מלחמות עולם, למעלה ממיליון וחצי

יהודים, שסופחו לרוסיה כאשר פלשו הרוסים למזרח פולין ולארצות הבלטיות, בעקבות

חוזה מולוטוב ריבנטרופ, וקרוב ל-300000 פליטים יהודיים, שנמלטו מפולין לרוסיה

מאימת הכיבוש הנאצי. רוב היהודים התגוררו בשטחי רוסיה המערבית, באזורי המדינות

הבלטיות, ביילורוסיה, ווהלין, אוקראינה, ובוקובינה. הם ישבו בצפיפות רבה,

דבר שהקל על הגרמנים בפלישתם לברית המועצות ללכוד מאות אלפי יהודים.

ב - 22 ביוני 1941 החל "מבצע בארבארוסה". למעלה משני מיליון חיילים גרמניים

פלשו לברית המועצות. הצבא הרוסי התמוטט לגמרי ונמצא בנסיגה מלאה. כל אזוריה

המערביים של רוסיה, מן הים הבלטי ועד לים השחר, נפלו בידי הגרמנים.

בעיצומו של "מבצע בארבארוסה", הורה הרמן גרינג (השר לענייני תעופה וכלכלה,

מקים ה"גסטפו" ומחנות הריכוז) להיידריך, מפקד "משטרת הבטחון", שלה היו כפופות

יחידות עוצבות המבצע, לנקוט באמצעים חדשים מבחינה ארגונית וכלכלית, כדי למצוא

פתרון כולל לבעיה היהדית באירופה הכבושה ולהתכונןן לקראת "הפתרון הסופי של

הבעיה היהודית". ניתן אור ירוק לתחילת ההשמדה. חיסול היהודים הפך עתה למבצע

אירגוני ומעשי כאחד.

את תפקיד הרצח ההמוני הועידו הנאצים לעוצבות המבצע. השטח הענקי מן הים הבלטי

ועד לים השחור חולק בין ארבע יחידות ה"איינזאצגרופן". ארבע העוצבות נכנסו

לפעולה, הן התקדמו במהירות לכל אורך החזית, שטפו את האזור ובשיטתיות רצחו

יהודים בכל מקום. היו שלוש דרכים שבהן הוצאו יהודי ברית המועצות להורג:

א. הגרמנים הקימו גטאות ובראשם יודנראטים. זמן קצר לאחר הקמת הגטו כבר החלו

   לשלוח יהודים להורג, במקומות הסמוכים לגטו. רוב הגטאות בברית המועצות התקיימו,

   אפוא, זמן קצר ביותר - חודשים ספורים.

ב. כאשר הגרמנים כבשו עיירה או יישוב קטן, לא הקימו בו גטו, אלא ריכזו את

   היהודים במקום מסויים ורצחו את כולם.

ג. היו מקומות, שבהם הקימו הגרמנים ועד יהודי מקומי קטן, בן 5 - 7 איש, מנכבדי

   היהודים. היהודים נצטוו, באיום של עונש מוות, להירשם אצל הוועד היהודי ולאחר

   מכן נשלחו ל"מחנות עבודה". למעשה הובלו היהודים, תוך מסע רגלי מפרך, לחפירות

   ולבורות, שנכרו על ידי היהודים עצמם. ליד הבורות נצטוו להתפשט ולרוץ עירומים

   אל הבור - שם נורו על ידי הגרמנים. בגאיות ההריגה במזרח פולין, בארצות הבלטיות,

   בבילורוסיה ובאוקראינה בוצע רצח עם בדייקנות ובשיטתיות, בסדיזם ובאכזריות.

   בבאבי יאר שליד קייב נורו ללא הפסק בשני ימים - 29 - 30 בספטמבר 1941 - למעלה

   מ - 33000 יהודים. בשום מקום, בכל תקופת השואה, לא נרצחו כל כך הרבה יהודים

   בפרק זמן של יומיים כמו בבאבי יאר, אפילו לא בתאי הגז ובמשרפות של אושויץ.

הגרמנים ניצלו את האנטישמיות החריפה ששררה בקרב האוקראינים ותושבי הארצות הבלטיות,שהצטרפו

למלאכת ההרג וההשמדה. כמיליון וחצי מיהודי ברית המועצות הושמדו על ידי הנאצים

ומשתפי פעולה. רובם נרצחו ביריות, אך חלקם הומת על ידי גז שהוזרם מצינור

הפליטה של מכוניות. קרוב ל - 20 מכוניות גז פעלו בשטחי ברית המועצות לצידן

של עוצבות המבצע.

הכליאה בגטאות היתה שלב ראשון במבצע ההשמדה הכולל. בשלב הבא הופעלו עוצבות

המבצע. אולם הטבח של עוצבות המבצע, מקיף ושיטתי ככל שהיה, הוגבל לשטח ברית

המועצות. הנאצים לא הסתפקו בכך. עתה הגיע הזמן לשלב האחרון של התכנית :

השמדת יהדות אירופה.

3. השלב השני של "הפתרון הסופי" - מחנות ההשמדה

א. ועידת ואנזה

בראשית 1942, כאשר הצבא הגרמני היה במלוא עצמתו, החליטו הנאצים כי הגיע הזמן

להחיל את "הפתרון הסופי" לא רק על יהודי ברית המועצות, אלא על יהדות אירופה

כולה, ובכלל זה על יהודי אותן מדינות שעליהן התכוונו להשתלט בעתיד.

כדי לסכם סופית מה הן הדרכים היעילות ביותר להשמדתו של העם היהודי, התכנסה

הצמרת הנאצית ב - 20 בינואר 1942 לוועידה שנתקיימה ליד אגם ואנזה בברלין.

 בועידה נכחו מנהלים כלליים של משרדי ממשלה ובעלי תפקידים חשובים בצבא ובמפלגה.

 את הועידה זימן היידרריך. השתתף בה גם אדולף אייכמן, שדאג מאוחר יותר להפעלת

"מכונת ההשמדה", מאירגון המשלוחים ועד לתאי הגזים. (אדולף אייכמן נתגלה על

ידי שירות הבטחון הישראלי בארגנטינה ב - 1960. הוא נחטף והובא לירושלים,

שם נשפט, נידון למוות וניתלה. גופתו נשרפה ואפרו פוזר בים). בועידה נקבע כי

"יש לטהר באופן חוקי את מרחב המחייה הגרמני מיהודים". על פי הערכת משתתפי

הועידה, נחתם גזר דין מוות על למעלה מ - 11 מיליון יהודים. בנוסף ליהודי

הארצות הכבושות והגרורות, גזרו הנאצים מוות גם על יהודי שווייץ, פורטוגל,

ספרד ושוודיה, שהיו מדינות נייטרליות. גם בנים למשפחות מעורבות, שבהן רק

אחד מן ההורים היה יהודי, נידונו להשמדה.

ב. הגירושים למחנות ההשמדה

בעקבות הועידה החלה מכונת ההשמדה לנוע בכל כוחה. מחנות הריכוז הותאמו למטרת

ההשמדה. אחדים מהם הפכו למחנות השמדה בלבד, אחרים היו דו תכליתיים: גם לעבודת

כפייה וגם להמתה. למחנות ההשמדה הובלו יהודים מגטאות פולין, יהודים ממערב

אירופה , מיוון ומיוגוסלביה.(יהודי צפון אפריקה, שהיו נתונים לשלטון כיבוש

גרמני, ניצלו ברובם ממשלוח למחנות בשל התקדמותן של בעלות הברית בחזית צפון

אפריקה כבר משנת 1934). הרכבות הביאו את אלפי היהודים למחנות, דחוקים וצפופים

בקרונות משא. היהודים הורדו מהרכבות ואנשי הס.ס. הפרידו, ברוב המקומות, בין

נשים לגברים. התחנה הבאה היתה ה"סלקציה", שקבעה מי לתאי הגזים ומיהם "בני

המזל" שנידנו לחיים במחנה. המבצע כולו נתנהל בסודיות מירבית. המרצחים נקטו

שיטות שונות ומשונות כדי להסוות את מטרתם ואת אופן ביצועה.

הרעב היה בכל המחנות. מנת המזון היתה מורכבת בדרך כלל ממנה אחת ביום - מרק

עם פרוסת לחם. עונשים שונים הונהגו בכל מחנות הריכוז וההשמדה בכל רחבי אירופה.

 היה זה אמצעי לא רק להרתיע את האסיר מלהפר את התקנות, אלא גם לבטא את היצרים

הסאדידטיים של אנשי הס.ס. ועזריהם. בכל מחנות ההשמדה הקימו הנאצים תזמורת,

המורכבת מאסירים יהודיים. התזמורת הנעימה את שעות הפנאי של אנשי הס.ס. וניגנה

מנגינות מול פני ההולכים לתאי הגזים.

בששת מחנות ההשמדה הגדולים, שהוקמו על אדמת פולין, נרצחו כ - 4 מיליון יהודים.

מקום הזוועות הנורא מכולם היה מחנה אושויץ בירקנאו. גודלו העצום איפשר לו

לקלוט מספר עצום של שבויי מלחמה מעמים שונים ואסירים יהודיים, כ - 250000

באותו זמן. מחנה אושויץ פעל כמכונת השמדה יותר מכל מחנה מוות אחר, מ - 1942

ועד לראשית 5491, ממש עם סיום המלחמה, כאשר שוחרר על ידי הצבא האדום. מחנה

אושויץ שימש לא רק כמחנה השמדה, אלא גם כמחנה עבודה ענק, שבו נוצל כוח העבודה

של אלפי אסירים לטובת הרייך. מכל המחנות היה אושויץ בירקנאו דוגמא לחריצות

וליעילות של השמדה המונית. באושויץ השתמשו בגז ציקלון, שהיה יעיל יותר מהגז,

שהשתמשו בסוביבור או בטרבלינקה. תאי הגזים הענקיים הכילו עד 800 איש בתא.

 חמש משרפות ענק פעלו באשויץ. הם הכילו כ - 50 כבשנים, ובהם ניתן היה לשרוף

עד 10000 גופות ביממה. באשויץ נערכו ניסויים רפואיים נוראיים על ידי צוות

רופאים בראשות ד"ר מנגלה הידוע לשמצה.

באביב 1945 תמו שש שנות האיומה שבמלחמות. ברחבי אירופה נערכו חגיגות לרגל

הנצחון וסיום המלחמה. עם אחד לא השתתף בפרץ השמחה הכללי: העם היהודי. עבורו

איחר הנצחון לבוא. יהדות פולין, הגדולה בקהילות ישראל באירופה, הושמדה כמעט

כליל. מתוך שלושה וחצי מיליון יהודים שחיו בפולין לפני 1939, נותרו בחיים

כ - 250 אלף נפש, רובם בברית המועצות. תמונה דומה נתגלתה בצ'כוסלובקיה, יוגוסלביה

ובארצות הבלטיות. יהדות מזרח אירופה, ליבו של העם היהודי, כלתה בעשן המשרפות.

 במערב אירופה ובדרומה, אף ששיעור הנספים היה נמוך יותר, היתה הפגיעה אנושה

גם כן. שישה מיליון יהודים - שליש מהעם היהודי - הושמדו.

שיעור מספר 28

מפתרון "הבעיה היהודית" ל"פתרון הסופי" - השמדת יהודי אירופה

הצעות דידקטיות

1. משמעות "אגרת הבזק" - ניתוח טקסט מלווה בדיון

   הפעילות תערך לאחר הדיון בפר הראשון , סעיף א (תהליך הגטואיזציה, "אגרת הבזק")

מהלך הפעילות

התלמידים יקראו קטעים מ"אגרת הבזק" של היידריך מתאריך ה - 21 בספטמבר 1939

וינתחו את משמעותה (ראה נספח מספר 1).

בדיון בכתה יועלו הנגודות הבאות:

1. ב"אגרת הבזק" מוזכרת "המטרה הסופית".

2. הדבר חייב להישמר בסוד.

3. הקמת הגטאות ליד צומתי מסילות ברזל, פירושו של דבר, שהגטאות נועדו לשמש

   "תחנות מעבר" בלבד.

2. רצח יהודי בריה"מ - הוראת גרינג לההיידריך ניתוח טקסט מלווה בדיון

   הפעילות תערך בתחילת הדיון בפרק 2 השלב הראשון של "הפתרון הסופי" - רצח יהודי

   ברית המועצות

מהלך הפעילות:

התלמידים יקראו את הוראת גרינג להיידריך מתאריך ה - 31 ביולי 1941 ויעמדו על

משמעותה של תעודה זו כשלב חשוב בביצוע "הפתרון הסופי" ?(ראה נספח מספר 2 ).

(בפעם הראשונה מופיע במפורש הביטוי "פתרון סופי של הבעיה היהודית". ב"אגרת

הבזק" דובר עדיין על "המטרה הסופית").

3. מחנות ההשמדה - עבודה עם מפה

   הפעילות תערך בתחילת הדיון בסעיף ב' של פרק 3 הגירושים למחנות ההשמדה.

מהלך הפעילות:

התלמידים יתבוננו במפת מחנות הריכוז וההשמדה באירופה וינסו להסביר את סיבת

ריכוזם של מחנות ההשמדה בפולין.(ראה נספח מספר 3).

(מחנות ההשמדה רוכזו בתחומי פולין. הגרמנים העדיפו שמחנות ההשמדה יהיו מחוץ

לגרמניה. הם בחרו בפולין, הן משום ריכוז היהודים הגדול שנמצא בה והן משום

שאוכלוסייתה היתה ידועה בשנאתה ליהודים, לא גילתה התנגדות להשמדתם וחלקים

ממנה אף שיתפו פעולה עם הנאצים).

4. הסודיות ושיטות ההסוואה של הנאצים - ניתוח טקסט מלווה בדיון

   הפעילות תערך בסוף השיעור

מהלך הפעילות:

התלמידים יקראו קטע מעדותו של קצין הס.ס. קורט גרשטיין, כפי שנמדה לשוביו האמריקאים

במאי 1945 ויענו על המשימה הנלווית לטקסט (ראה נספח מספר 4)

(הסודיות וההסוואה נועדו להסתיר מהעולם מידע על אודות רצח העם ההמוני. הגרמנים

אף קיוו שבשל הסודיות, היהודים לא יתנגדו לאירגון המשלוחים ולהשמדה. הסחת

דעתם של הנידונים למוות למנע, כך סברו, ניסיונות התקוממות והיסטריה המונית).

נספח מספר 1

לפניכם קטעים מהמסמך הסודי - "אגרת הבזק", שנשלח ב - 21 בספטמבר 1939 על יד

היידריך למפקד עוצבות הממבצע בפולין.

קראו את הקטעים וכתבו מה משמעותה של "אגרת הבזק"

"...את האמצעים הכוללים המתוכננים, כלומר המטרה הסופית יש לשמור בסוד כמוס.

תנאי ראשון להשגת המטרה הסופית הוא קודם כל ריכוזם של היהודים מהעיירות והכפרים

בערים הגדולות יותר..

עם זאת יש לקחת בחשבון, שבנקודות ריכוז ייקבעו רק אותן הערים שהן צמתי רכבות

או לפחות מצויות ליד מסילות הברזל..."

נספח מספר 2

לפניכם הוראת גרינג להיידריך מתאריך ה - 23 ביולי 1491. תעודה זו היא שלב

חשוב בביצוע "הפתרון הסופי", מדוע?

"כדי להשלים את התפקיד, שנמסר לך ב - 24 ביולי 1939, כלומר לגרום, באמצעות

הגירה או פינוי, לידי מימוש הפתרון של הבעיה היהודית, שיהיה תואם את תנאי

הזמן, אני מטיל עליך לעשות את כל הדרוש מבחינה ארגונית, מעשית וכלכלית כדי

להגיע לפתרון כולל של הבעיה היהודית בכל אזורי ההשפעה של הכיבוש הגרמני באירופה...

כמו כן, אני רוצה שתגיש לי בקרוב תכנית מקיפה של האמצעים הארגוניים, המעשיים

והחומריים הראשונים לשם המימוש המיועד של "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית".

נספח מספר 3

במפה שלפניכם מצויינים מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה.

1. ערכו רשימה של מחנות ההשמדה.

2. שימו לב באיזו ארץ מרוכזים מחנות ההשמדה. התוכלו להסביר את הסיבה לכך?

נספח מספר 4

לפניכם קטע המתאר את הגעתו למחנה בלזאץ של משלוח יהודים שנועד להשמדה. הקטע

הוא חלק מעדותו של קצין הס.ס. קורט גרשטיין, כפי שנמסרה לשוביו האמריקאים

במאי 1945.

קראו את הקטע וכתבו מדוע, לדעתכם, גם בשיטות ההשמדה, כמו בארגון המשלוחים,

פעלו הנאצים בסודיות והיסוו את מטרותיהם.

..."סמוך לתחנת הרכבת כפולת המסילה היה צריף גדול, שהיה קרוי מלתחה, ובו אשנב

רחב למסירת חפצי-ערך. אחר כך בא חדר ובו בערך 100 כסאות, חדר התספורת. אחר-כך

שדרה קטנה תחת כיפת השמים, בצל עצי הליבנה, מגודרת מימן ומשמאל תיל דוקרני

כפול, עם כתובת: אל מתקני הרחצה. לפנינו נראה כמין בית מרחץ עם פרחי גראניום

בכניסה...

...רמקול גדול נותן את ההוראות הנוספות: להתפשט...את חפצי הערך למסור ליד האשנב...אותה

שעה מתחילה התהלוכה,... כך הם הולכים לאורך השדרה, כולם עירומים, גברים, נשים,

ילדים...בקצה ניצב איש ס.ס חזק, האומר למסכנים בקול אבהי: לא יקרה לכם כלום

! עליכם רק לנשום עמוק בחדרים אלה, זה מרחיב את הריאות, נשימה זו הכרחית בגלל

המחלות והמגפות...התאים 700...םיאלמתמ - 800 על שטח של 25 מטרים מרובעים,

...לאחר 32 דקות הכל מתים..."