השיא, הגמר הגדול של כל פעילויות הקיץ היה ללא ספק "לילה של כוכבים", טיול לפארק ספיר שבערבה. החבורה העליזה שמורכבת מילדי פותחים עתיד אצלנו כאן בדרום הרחוק חיכתה בקוצר רוח לטיול הזה, שלרבים מהם היה הטיול הראשון שבו לא ישנו בבית והרחק מאבא ואמא.

  ההכנות שלנו, הנאמנים, היו רבות ומפרכות, הדרישות מהילדים היו פשוטות לעומת זאת, והיוו רמז לבאות: "על כל משתתף להצטייד בכובע, מימייה, מקל מטאטא, סמיכה ופנס..." 

  בצהרי יום ראשון בבוקר קיץ אילתי עלינו על האוטובוס ושמנו פעמינו צפונה על כביש הערבה, כ120 ק"מ צפונה לכיוון עין-יהב ופארק ספיר, מקום הלינה שלנו הלילה.

כיאה לקבוצת סיור טובה, יצאו הנאמנים מיקי ולירית  לסיור מקדים שמטרתו לאסוף אינפורמציה והכרת השטח, דבר הכרחי לפעילות הלילה שלנו, על כך בהמשך.

  בינתיים במחנה, הודרכו כל הילדים כיצד בונים אוהל סיירים מזוג מקלות מטאטא וזוג שמיכות, הם הקשיבו בעניין רב שכן הובהר להם שאלו יהיו החדרים שלהם ללילה ומי שלא יקשיב טוב - לא יהיה לו אוהל.

אילת ושירי עמלו על מלאכת הכנת ארוחת הערב יחד עם מצטייני הקמת האוהלים שהיו הראשונים לסיים. וכשהכל היה מוכן הצטרפו אלינו גם לירית ומיקי שחזרו מהסיור.

אכלנו ארוחת ערב מפנקת ובסופה התפזרו הילדים למנוחה קצרה באוהלים.

  קצת לפני חצות הלילה כינסנו את הילדים בשנית, הפעם במוד אחר, לבשנו את "הפרצופים הקשוחים" שלנו ומיקי נתן להם הרצאה צבאית קצרה והסביר להם שהמקום המבודד, שהפארק שוכן בו הוא בעצם שטח-הפקר צבאי וכולנו יוצאים עכשיו לסיור, הדבר היה הכרחי כיוון שעכשיו כולם היו דרוכים וקשובים ולא העיזו לפטפט יותר מידי בשעה שאנחנו הנאמנים "מצניחים" אותם לפ.ז.צ.ט.א. מידי כמה צעדים.

 הילדים "קנו" ת'סיפור. חלקם אפילו התעניינו באפשרויות החילוץ במקרה ונפול בשבי...  חזרנו ללינת לילה במאהל שלנו, אחרי ההליכה הארוכה והיום הארוך עוד יותר - לא לקח הרבה זמן עד שקולות נחירה עלו מכל כיוון, המחנה נרדם.

התעוררנו עם אור ראשון בבוקר ואחרי ניקיון קצר וארוחת בוקר קטנה שמנו פעמינו חזרה דרומה לאילת אחרי הכל, אנחנו באוגוסט, ולא רצינו להיקלע לשמש צהרי יום באמצע המדבר. לאילת הגענו מותשים, הנאמנים לא עצמו עין קרוב ל-30 שעות. הילדים לא הרבה פחות מזה. אבל את הטיול הזה הם לא ישכחו מהר, במיוחד כשהובהר להם שהוא הראשון מסידרה של כאלה.