למשל הגמרא אומרת (שבת ל' ע"ב) דרבה מקמי דפתח להו לרבנן אמר מילתא דבדיחותא ובדחי רבנן, לבסוף יתיב באימתא ופתח בשמעתא עכ"ל הגמרא, את המילתא דבדיחותא אמר מקודם כדי שיהיו בשמחה, כי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כמו שאמרה שם הגמרא, אבל התורה כפטיש יפוצץ סלע שמתחלק לכמה ניצוצות ולכמה טעמים ולדורנו מרמזת הגמרא עוד איזה דרך להרב והמלמד, שכדי לרפא את פצע ההתרחקות שנעשה בין התלמיד להמלמד, צריך המלמד להשתדל לקנות את נפש הילד והנער אינה סובלת את העצבות, והמלמד אל יתראה בעיניו כרגזן ואיש מדון.