והרבה נרויח, כשנורהו כן, ראשית כאשר יתגדל בדעה זו לא יראה את אביו ומלמדו לעריץ ומושל זר שרוצה למשול עליו, כי החוב הוא ע"ע והוא בעצמו באנוכיות שלו ובישותו שהקדים להתגדל בו, מושל ומחנך א"ע, ולאביו ומלמדו צריך הוא עוד להכיר טוב על אשר עוזרים הם לו ומקילים לו את עבודתו. עוד זאת נרויח, כי גם הנערים שאינם מתרחקים מאיתנו כ"כ ואינם מתהפכים לנו לאויבים, ורק שמזניחים את עבודת הקודש מחמת עצלות והתרשלות בלבד, ג"כ יתעוררו ויתחזקו לעבוד את עבודתם, כי הגמרא (עירובין ג') אומרת, קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא, חוק הוא ברוח האדם שכשיש לו על מי לסמוך, מרשל הוא עצמו וסומך על זולתו, וכן הנער אף אם אינו מסרב , מתרשל הוא בחשבו שאביו ומלמדו יעשו בעדו הכל, וכשישכיל לדעת שהחוב עליו ורק עליו הוא בעצמו המדריך והמחנך ,יתאמץ ולא יתרשל.