או מדוע יש סיכוי להמשך קיומו של העם היהודי...
 
מעמד לא נורמאלי?

במזג אוויר לא נורמאלי בו ירד שלג מאסיבי בימי "בין הזמיינים" של אמצע חודש אב (אוגוסט למניינם), נקלעתי במסגרת שותפות 2000,ללב הרי הרוקי שבקולוראדו- ארה"ב. זו הייתה שבת - פרשת "עקב". המקום היה עשוי להיקרא  בעברית מדוברת: הרי הנחושת...(Copper Mountain)

ואני יהודי מארץ ישראל, אורתודוכס על פי הכרתי, נאספתי עם עשרות יהודים,  באולם ענק, שמהווה, בימות החורף, אולם התארגנות לאתר סקי מן המבוקשים בקולוראדו.

למרות שבאותה שבת ירד שלג והרכבל פעל, לא הייתה כוונה לאיש לגלוש בשלג, אלא גלשנו יחדיו  לשמחה יהודית.
על במה מוגבהת ישב רב ולצידו רבה ( רב בלשון נקבה). לידם ישב זמר עם גיטרה חשמלית ולו עגיל זהב על תנוך אוזן שמאלו... כל אחד מהמוזמנים קיבל כיפה סרוגה וחוברת ובה רשמו את המסכת לפרטי פרטים ובדיוק נמרץ. את הטקס תיעדו במצלמות כיאה להפקה ראויה ומושקעת...

בין קטע שירה לברכות מקובצות וערוכות בסדר לא רגיל, אמר הרב "מבזק ידיעות" מעולמה של תורה ומוסר יהודי...
חתנות השמחה, היו שתי תאומות מחוננות, שהגיעו לגיל מצווה. הן אומצו על ידי משפחת דאג וסו  ססרמן. הובאו על ידם מבית היתומים ברומניה וגדלו בחיק משפחה אוהבת ( כך התרשמתי).

אט אט נכנסו הבנות לחיק היהדות ואף קבלו עול מלכות שמים ומצוות. השתיים קראו בספר התורה מפרשת "עקב" בהטעמה ובהגייה נכונה.ניכר היה כי הושקעו שעות בהכנת הקריאה, שהייתה ללא רבב. ירחם השם עלי, על  שלא התרכזתי בכל פרטי הטקס הארוך ובכל עת שלא שמתי לעצמי סייגים ומגבלות הילכתי במראות ובאסוציאציות ובמחשבות ולא כיוונתי לצאת ידי חובה בתפילות...

נדהמתי לראות יתומות רומניות, יפות מראה, שנעשו אמריקניות לכל דבר ועניין, מדברות יהדות  ומשדרות הוויה יהודית עמוקה.ילדות מקסימות הולכות בדרכי נועם ובאות באהבה גדולה לתלמוד תורה ודרך ארץ...

אל עמקי הגנום היהודי

בין שיר ומזמורי התפילה שלוו בזמרת הקהל והזמר עם הגיטרה החשמלית, היו קטעי קריאה שהוליכו את האומרים והשומעים אל השורשים. אל סודות הגנום היהודי...

דאג ססרמן שאותו אני מכיר שנים רבות כדאג (DOUGLAS), היה בטקס העלייה לתורה לשמו המקורי היהודי - משה, שהוא נכד לסבתות  ששמותיהן היהודיים חקוקים על מצבות בתי הקברות ועוברים מדור לדור מאירופה  לאמריקה... 

בעודי מחטט במראות המוזרים של מעמד הר הרוקי ההוא, מצאתי עצמי נסחף בשירה של חנה סנש "אלי אלי שלא יגמר לעולם" ואפילו בהתלהבות הרגעית שפקדה אותי, עליתי לאוקטאבות של הקול השני...

מסתבר שהשירה הזו החלה את הניעור העמוק, שאני עומד לעבור.

כן,  השיר הכל כך ישראלי ההוא, החל לנגוס בגישה המנוכרת שלי לטקס המוזר.

ללא התרעה מוקדמת  נפתח  הקוד לדרך של הקולקטיביות  היהודית הפנימית. בהתחלה זה בא  דרך הישראליות ואחר כך דרך היהדות האוניברסאלית.זה היה  כמו צניחה החופשית ( ללא מצנח) לתוך פסוקי ספר תהילים ב"מזמור לדוד".  יכולתי לשמוע שם בניכר  את שירת הלווים "בצלצלי שמע ובצלצלי תרועה"...

אני לא יודע אם הרב קוק זצ"ל, היה נקלע לאולם הסקי ההוא, האם היה נותן לכך "הכשר", אבל האנשים ההם חיברו באופן מדהים את עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל באופן הכי עמוק.

כפי שהעליתי לעיל, אם להודות על האמת הישראלית שלי, גם לי זה נראה קצת אחרת. משהו  לא נורמאלי ..
עמדתי בצד עד שהקוד היהודי הכה בי כמכת קורנס לתוך המוח המקובע שלי. של יהודי מארץ ישראל.

הרי הטקס היה בבחינת  חילול הקודש. כל ההתחלה שאלתי: האם ה"ברוך וברוך שמו" שעונין בקהל לקול העולות לתורה, אכן נשמע אצל "כבודו מלא עולם"? והאם שכינתו שורה על המקום ההוא. האם האלוהים של האורתודוכסים מסכים? האם "שמע ישראל... אחד"?

הצצתי אחוז סקרנות  מבעד לחרכים  המוגבהים ומעבר לפרוכת המאולתרת, לראות אולי נשלחה מעט שכינה ממעמד הר סיני למעמד הרי הרוקי. ולא בא הסימן...

עד שעברה בסך אותה שירה של חנה סנש ובעקבותיה נעים זמירות ישראל בא מגרונו של  הזמר עם הגיטרה החשמלית, ומשה ססרמן המנכ"ל של הפדרציה היהודית עלה לקרוא בתורה ולברך בשם שורשיו היהודיים, מימי סבתותיו וסביו דרך הוריו ורגע לפני שהצעיד אותנו לבנות המצווה, מחה דמעה של התרגשות. דמעה שיש בה מסר לדור הבא לבנות המצווה שלו... אם להודות על האמת, גם אני מחיתי דמעה בעקבותיו.גם בפתיחת מעיין הדמעות היהודי הזה, יש כנראה קוד טבוע ב - די. אן. אי. שלנו. לעיתים לא צריך  להבין את המעמד אלא רק להרגיש אותו ואתה נקלע לקודים שאם נעשה היפנוזה קולקטיבית, אולי נגלה את הצופנים שבה...

הקולקטיביות היהודית התחזקה  בוודאי גם בזכות רבים מהסובבים אותי בטקס ההוא. גם מהם עלתה  נהמה המסייעת להתעוררות של דברים עמוקים. בתוך הקהל הקדוש ההוא, היו גם בני הזוג קריימר,תושבי דנבר. היא יהודיה חמה  פעילה למען היהודים ובנה משרת בצה"ל בצנחנים ולצידה היה בעלה שלובש ציציות ומקפיד על תרי"ג  מצוות, למרות שאינו יודע עברית( הוא בעל תשובה חדש בעסק)... לידם ישראלי בן גילי, שהגר לאמריקה. היה לצידי בטירונות של הצנחנים. ובמלחמת יום הכיפורים  ספג בקרב ה"חווה הסינית" את עלבון המלחמה הנוראה היא. שם איבד את מיטב חבריו... והוא מציין שם שם מחבריו- חבריי - ואני לא יודע כמה העולם ( היהודי) יכול להיות קטן... 

מהשיא של מתן תורה במעמד הר סיני לשיא של קריאת התורה הר הרוקי וחזרה לישראל

בעודי נאבק עם תודעתי בין התחברות לטקס לבין ראייתו מהצד, מין משחק של יוצא ובא מתוכו ולתוכו, בא רגע השיא.  פתאום  קראו לשמוליק ריפמן, שגם הוא  יהודי מארץ ישראל, יליד בני ברק, חבר קיבוץ רביבים,ראש המועצה האזורית רמת הנגב, מגשים את החזון הציוני בנגב (ואף שאינו חובש כיפה) ולי  לשאת את ספרי התורה לפני החזרתם להיכל המאולתר....
עליתי מהוסס, חצי מסתתר אחר גופו הרחב של שמוליק... המבוכה שהייתה לי בהיותי על הבמה הייתה גדולה. באה ללא הכנה מוקדמת. הרב כיבד אותנו  בהיותנו אורחים שבאו מארץ ישראל, להחזיק  בספר התורה לפני אמירת "השיבנו אליך ונשובה- חדש ימינו כקדם"...

בעודנו נושאים בעול ספרי התורה... ברכו בהתכוונות כל כך גדולה, את מדינת ישראל ואת חיילי ישראל...
מי פילל, שבלב הרי הרוקי בתוך מזג אוויר לא נורמאלי ומתוך טקס לא נורמאלי יחברו אותנו לזכות הנורמאליות של עם ישראל. אותה נורמאליות של הערבות ההדדית בכל מחיר. שם ברכו את החיילים בתוכם הבנים של שמוליק והבן שלי שמשרתים ביחידות עילית בצבא ההגנה לישראל...

טול קורה מבין עינך

בעיני האורתודוכס זהו מקרה קלאסי של: "טובל ושרץ בידו"... ואולי זהו המאיץ להתרוקנות של העולם היהודי מיהדותו...
על אף היותי בעל תפיסה פלורליסטית והיותי טולרנטי בגישתי, לו הייתי גם אני רואה את הסיטואציה מהצד, הייתי חושב כך... מטעמי נימוס לא הייתי מביע עמדה זו בפרהסיה, שהרי האמונה היא  אישית ואין לאף אחד, אורתודוכסי ככל שיהיה, זכות לביים אותה או לכתוב לה "כתב כמויות" שנהוג אצל קבלנים וספקים...

 עלי להודות  שלעיתים צריך לנסוע כל כך רחוק, בבחינת: "ארבעים שנה אקוט בדור" ואז להבין ולומר לעצמי: "טול קורה מבין עיניך"... כי מעמד זה הוא בבחינת "התקדשות מעטה" ( מקדש מעט)  של מעמד הר סיני. זהו מעמד המקפל בתוכו את הנוסחה שיש בה את הסיכוי (היחיד בעניי),  לנו כעם  וכאומה יהודית לשרוד...

כי במעמד ההוא  אתה לומד:

להבין שיש אנשים כמו עובדי הפדרציה של דנבר, שלא ישנים ימים ולילות ( כי הם רואים בכך שליחות עליונה),לאסוף כסף לטובת פעילות יהודיות בקהילה שלהם ובעבור יהודים שמעבר לים ( בהונגריה ובישראל), לסייע לקליטת העלייה בישראל, לסייע לפיתוח רמת הנגב שבלב המדבר הישראלי ולהפוך אדמת מדבר לארץ זרועה...

להבין שבמקום ששרים שיר של חנה סנש ואחר כך את "ויהי בנסוע הארון", יש תקווה.

להבין שבמקום שדאג  נהיה גם משה (בשמו העברי) ולשאת זאת בגאווה גדולה...

להבין שבמקום הרחוק ההוא מברכים את מדינת ישראל וחייליה...

אחר הדברים האלה, אתה מתחיל להבין את גודל הסיכוי להמשך קיומנו.

ועוד משהו שהתחוור לי במעמד התורה ההוא: פעם חשבתי כי הגולה יש בא שלילה מוחלטת. הלכתי לפי משנתם הטובה של הוגי דעות חשובים ורבים כדמותו המופלאה של הרב קוק. שהוא הוסיף תפישת תורה מרעננת לאנשי העלייה השנייה. אותם הנפילים,שראו ביישוב הארץ והעלייה לארץ ישראל כשיא השיאים, חלופה אחת ואין בילתה...

אז מה נשתנה היום הזה מכל הימים?

גם היום אני רואה בעלייה לארץ ישראל את עיקר המאמץ היהודי. יחד עם זאת הפסקתי לראות בגולה פסול...
אמנם אין לראות בגולה  אידיאה, כמו שנכתב על ידי פרנץ רוזנצוויג "בכוכב הגאולה", אך לגולה חשיבות רבה במקרה שלנו כעם. ולפחות עד שיבוא המשיח... 

הרי בהיותנו מפוזרים  אנו מחלקים את הסיכון מול הסכנות הקיומיות, שפוקדות אותנו מדור לדור. אם נהיה מרוכזים במקום אחד, נהיה חשופים להיפגעות אנושה העלולה להיות בבת אחת. בהתפזרנו נוכל להבטיח  נצר וחוטר לבית ישי.

ואם להכות "על חטא שחטאנו ביודיעין"... בנות המצווה לבית ססרמן, כמשל, בקיאות יותר ולאין שיעור בתורה וביהדות, מהרוב המכריע של בנות ישראל ובני ישראל, היושבים בציון ובירושלים תובב"א.  כי לדידן הכמיהה ליהדות באה מתוך הלא מובן והלא נורמאלי... כי בגולה אם אתה לא מחזק ומשקיע ביהדות ובזהות היהודית, אתה נטמע ואפילו נעלם מתוך שלא לשמה...

זאת ועוד, יהדות של ארצות הרווחה מעצימה ומסייעת  ליהדות ארצות המצוקה, כפי שעשתה זאת במשך כל ימי קיום הציונות בכלל וביתר שאת עם  הקמת מדינת ישראל...

יהדות העולם תוכל לפרנס ולהתפרס ממדינת ישראל אהדדי. עם התחזקות מדינת ישראל נוצרה תלות  ומשוואה מאזנת בין ישראל והגולה. החלשות של האחת מחליש את החלק השני של המשוואה וההיפך.

והעיקר לא לשכוח את מה שלמדתי באותו מעמד והוא בעיניי כל התורה על רגל אחת:

" ישראל ערבים זה לזה"...ומכיוון שזו תכונה טבועה בנו עוד מימי הר סיני ועברה מדור לדור עד להרי הרוקי ובחזרה לישראל, אשרינו.

סוף דבר:

ארשה לעצמי לחזור ולהניח,כפי שהערתי לעיל, שהאלוהים של האורתודוכסים לא היה מגיע בשבת ההיא להרי הרוקי לעשות סקי רוחני ולגלוש מבין הערפל הכבד, שירד על הרי הרוקי, לתוך הפרוכת המאולתרת של שבת "בנות מצווה" פרשת "עקב"... אבל מתוך הפרוכת ההיא יצאה בת קול שהשרתה על כל המשתתפים את:  "כל הנשמה תהלל יה הללויה"... זו  היא היא הנשמה של העם היהודי שמחפש דרך להמשיך ולפכות כמעיין המתגבר. וכל זה נשמע  לגמרי מובן כשאתה מדבר "יהודית מדוברת", זאת אומרת, בשפה שחודרת ללב השומע היהודי. ומי שיש לו את זה, יכול להבין את מה שחווינו, אפילו אם יהיו לו דעות ומסקנות אחרות ממה שהעליתי כאן...

דויד פלמ"ח
ניצנה
ראש חודש אלול התשס"ח
אוגוסט 2008