מאת ליאור דטל התפרסם בעיתון האלקטרוני The Marker בתאריך ה 3/11/2010
הדו"ח המקיף האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסם השבוע סיפר את מה שכולם בעצם כבר יודעים: הפערים בחברה הישראלית מתרחבים. בעוד שאזור המרכז מצליח לשגשג, התושבים בפריפריה מרוויחים פחות, מתקשים למצוא עבודה, זקוקים יותר לשירותי הרווחה, מצליחים פחות בלימודים, חולים יותר וזוכים לשירותי רפואה איכותיים פחות.
עם זאת, אפשר לומר לזכות הממשלות בעשורים האחרונים שהן לפחות מנסות לשנות את המצב. כבר עשרות שנים פועלת המדינה לפיתוח הפריפריה באמצעות סבסוד מפעלים, הטבות מס ופיתוח תשתיות. כעת מתכננת הממשלה להשקיע סכומים גבוהים בפיתוח תשתיות כבישים ורכבות מתקדמות בדרום ובצפון, בפרויקט עיר הבה"דים (מעבר בסיסי ההדרכה של צה"ל לנגב) והקמת בית ספר לרפואה בגליל. אבל לא ברור אם גם אלה יצליחו לסגור את הפערים שנפערו בחברה הישראלית.
מכון ראות חוקר בשנים האחרונות כיצד המשק הישראלי יכול לבצע "קפיצת מדרגה", לפי הגדרתו - צמיחה מהירה ועקבית שמפירותיה ייהנו כלל תושבי האוכלוסייה. המכון מציע להפסיק להתייחס לישראל כאל יחידה כלכלית אחת, ולאמץ מדיניות של פיתוח אזורי.
החזון של ראות לא נשאר על הנייר. בשנים האחרונות הם חברו לפרויקט שותפות 2000 של הסוכנות היהודית שמחבר קהילות יהודיות ברחבי העולם לקהילות בישראל, ולפרויקט אלכ"א של ג'וינט ישראל לשיפור המנהיגות במגזר הציבורי, בשיתוף חברת פרקסיס - המתמחה בליווי פרויקטים ומפתחת מודל המבוסס על גישת האזורים התחרותיים.
יחד הם ביצעו פיילוט באזור בית שמש והגליל המערבי שבמסגרתו הם ניסו לאתר נכסים כאלה ולבחון כיצד לממש אותם כדי לבחון את מדיניות המכון. האזורים האלה, שכונו מעבדות, הובלו על ידי חברת פרקסיס. צוותי העבודה שנוצרו נפגשו עם יזמים קטנים וגדולים בכל אזור, אנשי עסקים וראשי הרשויות, כדי להבין איזה נכס לא ממומש מסתתר בכל אזור. מפגשים אלה הולידו בכל אזור כמה תחומים שניתן לנצל. אז יצרו השותפים סיפור מסגרת לכל אזור והחלו לפעול למיתוגו.
"על בסיס הפעילות הזאת שיכללנו את התפישה של איך צריך לפתח את הפריפריה בישראל - בכל אזור כזה יש סיפור שאנחנו מאמינים שיכול להזניק אותו קדימה", אומר גרינשטיין. הסיפור האזורי, לפי ראות, אמור לשמש חזון לאזור ומצפן ליזמויות מקומיות. כך למשל, אזור בית שמש הוגדר כחבל היין, והצפון כחבל התיירות החווייתית (ראו מסגרת בעמוד 8). באופן דומה, הנגב, שטוף השמש לאורך כל השנה, יכול ליהפך לאימפריה של אנרגיה סולארית וכבר כעת צצים בו מיזמים כאלה.
בית שמש תיהפך לאזור היין, עכו לאזור תיירות מרפא
ב-2008 חבר מכון ראות לשותפות 2000 של הסוכנות היהודית, כדי לבחון איך אפשר לקדם את קפיצת המדרגה בישראל. אז הוחלט להקים באזורים שונים בישראל מעבדות, שבהן תגובש תפישת הפיתוח שמציע מכון ראות. המעבדה הראשונה החלה לפעול באזור שפלת יהודה ובית שמש ביוני 2008, ובינואר 2009 הוקמה המעבדה השנייה באזור עכו. כיום מתחילים המכון ושותפיו לפעול באזור נוסף - הגליל המערבי.
בשלב הראשון נבנה הסיפור האזורי על בסיס האזורים הייחודיים, בשיתוף עשרות יזמים מקומיים שתיארו מה הפוטנציאל באזור ומה החסמים שמשפיעים עליו. בשלב השני הוקם שולחן אזורי שעוסק במציאת השותפים וגיוס תמיכה ומשאבים לאזור. בשלב השלישי, שעדיין לא בוצע, יתחילו השותפים לפרויקט ליישם את תוכניות העבודה באזורים.
באזור בית שמש ומטה יהודה כבר נמצאו הנכסים הייחודיים למקום - המורשת התנ"כית באזור, המיקום הגאוגרפי בין תל אביב לירושלים, וגם כמה יקבי בוטיק באזור שלדברי המכון יכולים להפוך את האזור ל"חבל היין" של ישראל. בנוסף, זוהו כפוטנציאל לצמיחה באזור מסעדות אתניות וסדנאות אמנים הפועלים שם. לבסוף, הוחלט שהנרטיב של האזור ישקף אורח חיים רגוע ומאוזן, שמציע חיים בריאים וגם מתכתב עם המגמה העולמית של חזרה לשורשים, באמצעות ייצור מוצרים מקומיים ואיכותיים, חיים בקהילות קטנות ומודעות לסביבה.
באזור עכו ומטה אשר נמצאו כמה יתרונות אזוריים שיכולים, לדברי מכון ראות, לתרום גם להשתתפות האזור בתחרות הגלובלית. במכון טוענים שהיזמים הפועלים בתחום צמחי המרפא, הקוסמטיקה הטבעית, המזון האורגני ושמן הזית, בשילוב הפוטנציאל התיירותי באזור, עשויים לייצר מנוע צמיחה שיהפוך את האזור לשחקן בשוק איכות החיים (Wellness) המתפתח בעולם, שלפי מחקרים שמציג המכון מגלגל 600 מיליארד דולר בשנה. השותפים למכון מנסים להפוך את האזור לתחרותי ביחס לאזורים אחרים בעולם בזירה וטוענים שהוא יכול להתחרות גם עם האלפים השווייציים, באמצעות חזון שיקרב אותו לעיסוק בפיתוח טכנולוגיות, מוצרים ושירותים בתחום תיירות המרפא ואורח החיים הבריא.
אנדריאה ארבל, מנהלת חטיבת השותפויות בסוכנות היהודית האחראית גם על שותפות 2000, אומרת כי הפיילוט בבית שמש ומטה יהודה ובגליל התבצע בשיתוף קהילות מחו"ל. "השיטה היתה לכנס יזמים מהאזור, שהוזמנו למפגשים שם שאלנו מה לדעתם הסיפור המייחד את האזור. התהליך היה מרתק, ומהחזון של כל האנשים האלה נוצרו סיפורים. לאחר מכן מיפינו את כל המיזמים שקיימים באזור ויצרנו את הסיפורים. אני מאמינה שאחד ממדדי ההצלחה בעוד חמש שנים יהיה שפה אזורית משותפת, שיהיה סיפור שכל האזור יזדהה אתו", אומרת ארבל. "אני מאמינה בסיכויי ההצלחה של הפרויקט, הוא יוצר אנרגיה, התרגשות ותזוזה בתוך הקהילה, שתעודד את חבריה להשקיע. אני מאמינה שהצלחה תביא עוד הצלחה, שאנשים יתחילו לדבר על זה, ושבעוד כמה שנים האזור כולו יהיה מזוהה עם הדבר הזה".
לכתבה המלאה בדה-מרקר לחץ כאן