(1) האסטרונאוט ד"ר גארט רייסמן

האסטרונאוט ד"ר גארט רייסמן , שטס עם ספינת החלל "אטלנטיס" למפגש עם החללית הרוסית "סויוז", הגיע לכינוס "לימוד" מהוסטון שבטקסס. הוא צעיר בן 42 , שנולד וגדל בניו ג'רסי, ערך טקס בר מצווה כמו כל ילד יהודי טוב, ומתברך בחוש הומור נפלא,שמחבר אותו לכל מי שהוא פוגש בתוך שניות.

ואז הוא עלה לבמה של "לימוד" בהמפטונס והחל לדבר... רוסית כמעט ללא מבטא.

החידה נפתרה תוך זמן קצר מאד כשסיפר שלמד, לקראת המסע המשותף עם הרוסים לתחנת החלל הרוסית-אמריקנית, רוסית בארה"ב ואז הגיע למשפחה רוסית שעימה חי ששה שבועות. כדי לשכנע את כולם הוא הציג תמונות עם המשפחה הרוסית , כשבתווך הסבתא המסורתית האב האם והילדים, והוא, ילד טוב ניו ג'רסי, שעבר חוויה שלא ציפה לה כלל.

ואז הוא הופתע שוב כשסידרו לו, בבסיס החלל הרוסי (הסובייטי לשעבר), ארונית ליד הארונית של הגיבור הסובייטי, הסובייטי הראשון בחלל – יורי גגרין. התמונה הייתה מדהימה: בצד אחד ארונית של יורי גגרין שנותרה כפי שהייתה (לא נגעו בארונית והותירוה כפי שהיא ), ובצד השני ארונית של היהודי-אמריקני ד"ר גארט רייסמן, כשבצד הארונית... בגד ים. "זה שלי (לא של יורי גגרין –תוספת שלי נ.ר) " אומר האסטרונאוט היהודי-אמריקני, כשכל הקהל גועה בצחוק.

הוא למד הנדסה ונחשב למומחה בתחום הנדסת החל. הוא היה האחראי על הובלת הרובוט שהרכיב את האנטנה בתחנת החלל שגובהה כשש קומות. כן, הוא הלך בחלל, אבל הוא הבהיר כי אם פרוייקט החלל האמריקני יצטמצם סביר להניח שיוכל למצוא עבודה כמתקין אנטנות. ושוב הקהל געה בצחוק.

אבל יש באיש זה, בעל העיניים המבהיקות והחכמות, לבד מחוש הומור אנושיות בלתי נגמרת.

בשיחה ביננו הוא סיפר לי על חברותו ("אני מחוייב למשפחה זו עד אחרית ימי", הוא אומר לי בעיניים דומעות ) עם האסטרונאוט הישראלי אל"מ אילן רמון.

"הכרתיו בצעדיו הראשונים בנאס"א. הוא הגיע, כטייס בעל נסיון מבצעי עצום, גדול הרבה יותר מרוב הטייסים, אבל הוא היה כל כך צנוע, וכשהחל לטוס במטוסים שלא טס בהם הוא הוצב כטייס משנה ולא פצה פיו. הוא היה טייס נהדר. איש בעל מידות תרומיות. ובילינו יחדיו בחג הפסח הראשון של המשפחה בארה"ב. כך הכרתי את רונה והילדים וכמובן את אסף שאליו התקרבתי מאד."

"האסון בקולומביה היכה בכולנו. אני אינני רוצה להרחיב בעניין זה אבל אוכל לומר שהעניין נחקר עד תום בסוכנות החלל האמריקנית ואני משוכנע שכל הלקחים הופקו. אבל דע כי לאחר האסון פנה אלי אסף, שהיה קשור מאד לאביו ורצה להיות טייס כמוהו, וביקש שאלמד אותו לטוס. נטלתי על עצמי את המשימה הזאת, רכשתי דלק ששימש אותנו לשיעורים על מטוס קטן שנמצא ברשותי, והוא הפך להיות הטוב בתלמידי. טיסת הסולו שלו הייתה מרהיבה.הוא היה מאושר. מותו היה עבורי אבידה נוראית אבל אני בקשר עם המשפחה כל הזמן. הם חילק מחיינו. ואני מחוייב למשפחה זו עד סוף ימי" הוא אומר ומרגש בדרכו המיוחדת כל כך. איש גדול.

בערב שבים למלון , שבו התגוררנו, ובדרך, באוטובוס הוא מציג לכולנו צילומים מהחלל, שהוא חלק מעולמו, כי הוא הולך עימו לכל מקום זה שנים ארוכות, מאז היה ילד חובב מדע וחובב כדור בסיס בו זמנית. התמונות מרהיבות .

כשירון דקל שאל אותו על הבמה בכינוס של "לימוד" מה היה הכי חסר לו בחלל הוא ענה בחיוך גדול ,לאחר שחשב ארוכות, "... הדבר השני שחסר לי היה פיצה. על הדבר הראשון כמובן שלא ארחיב".

הוא היה בישראל, והוא מתכוון להיות בה פעמים רבות, תוך שהוא מגלה המון אהבת ישראל בקולו.

ומה דעתך על טכנולוגית החלל הרוסית ? והוא עונה: "הם למדו מאיתנו הרבה מאד אבל גם אנחנו למדנו הרבה מאד מן היכולת הטכנולוגית שלהם בעיקר בתחום העיצוב של תאי החלל" ומציג לנו סרט מהטלויזיה הרוסית שבו הוא נראה מתאמן עם טייסי החלל הרוסיים (קוסמנאוטים) ובהם אב ובנו שעימם התאמן והיו הצוות שלו בתחנת החלל המשותפת "אטלנטיס" ו"סויוז". נשמע כמו לקוח מסרט הוליבודי הזוי אבל אין כמו חלום שהתגשם.

הוא מקווה שיוכל לטוס שוב. אבל בינתיים הוא נהנה מן העובדה שהוא האסטרונאוט היהודי-אמריקני הראשון שטס ושב מהחלל.

(2) מתיו ברונפמן

משפחתו של מתיו ברונפמן הגיעה לצפון אמריקה ממולדבה שהינה חלק מחבר המדינות העצמאיות. המשפחה חדרה לתוך עולם העסקים הצפון – אמריקני ורבו מעשיה עד למאד ככל שהדבר קשור לעסקים אך גם לקשר שלה עם יהודי בריה"מ לשעבר.

הרב מרק שניירר -רב הקהילה בבית הכנסת בהמפטונס , מתיו ברונפמן ורעייתו, בפתח כינוס לימוד

מאחר ואני מכיר , במשך שנים רבות, את חייה של הקהילה היהודית בברית המועצות לשעבר, כמי שסיקר את מאבק מאז שנות השמונים המוקדמות ולאחר מכן סיקר את מסע העלייה האדיר החל משנות התשעים המוקדמות ואף הרצה בקהילות יהודיות רבות ברחבי חמ"ע לאחר שנת 1991, אני יכול לגלות סוד קטן גדול: אילולא משפחת ברונפמן ושיתוף הפעולה שלה עם יהודיה ביחד עם גורמים נוספים ספק עם ליהודים "הסירובניקים", לוחמי העלייה הגדולה, היה מה לאכול לאחר שגורשו על ידי הק.ג.ב ממקומות העבודה ונותקו ממקורות התעסוקה. היא הייתה חלק מן המבצע הגדול לשמור על היהודים בברית המועצות ולסייע להם לחיות. אמרת ערבות הדדית – אמרת משפחת ברונפמן.

ומתיו ברונפמן הכניס את היד לכיסו והחל לסייע ל"ללימוד FSU" מן היום הראשון. הוא הגיע לכל פינה ופינה של הפרויקט. כשאתה מדבר עימו על "לימוד" אתה מוצא אותו מתלהב מאד. הוא מתרגש לקראת הכינוס הקרוב באודסה ומסביר שלימודFSUפעיל כבר בשש מדינות (בהן ישראל, שבה התכנס לימוד נובל לפני כמה שבועות ) והוא מתכוון להגיע גם למולדבה, שם נולד סבו של מתיו. "כל אחד יכול לחוות בלימוד FSU את היהדות שמקובלת עליו וזה מה שכל כך יפה בלימוד" הוא מסביר.

סביר להניח שלא היה עושה כן אילולא ההתלהבות האדירה של חיים צ'סלר וסנדי כהאן –המייסדים שהם בעלי קשרים מיוחדים מאד עם רבה של הקהילה היהודית בהמפטונס, דמות צבעונית מאד, הרב מרק שניירר, שפעלם, יכולותיהם וקשריהם הפכו את לימוד FSU  למושא קנאתם של רבים בעולם היהודי.

 (3 ) ש"י עגנון

שמואל יוסף ברבי מרדכי צ'אצקאס (עגנון) איננו מוכר ליהודים דוברי הרוסית כיון שהוא לא תורגם רבות לשפה זאת.

אחת המשתתפות , הגברת בלכמן החביבה עלי כל כך, מספרת לי שקראה אותו אבל לא הצליחה להבינו.

להרצאה אודותיו, אחת משישים באותו יום ובאתרים רבים מסביב לבית הכנסת של מערב המפטון, הגיעו למעלה מחמישה עשר משתתפים.

הרציתי על "הימים הנוראיים" ו"הימים הטובים" בכתביו. הכל מגיע מן המעיינות העמוקים שעגנון התחבר אליהם בעודו ילד קטן על נהר הסטריפה שזרם בסמוך לעיירה שלו בוטשטש. הן הסיפורים החסידיים והן האחרים אבל את הסיפורים הללו קיבץ בשנות הרעה, 1929 , בארץ ישראל. הם יצאו לאור כספר שנושא את השם הזה שכמה מסיפוריו חדרו גם לכתביו המאוחרים אבל בלבוש אחר, ספרותי, ובהם "אורח נטה ללון" למשל.

הימים הנוראיים, אותם ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים וראשיתם בא' אלול מדי שנה בשנה, מהווים ימי הדין אצל כל יהודי. ימי חשבון הנפש. יהודי ארה"ב ערכו בשנים האחרונות את חשבון הנפש שלהם והם החליטו, בין היתר, להתחבר ליהודים דוברי הרוסית כדי שיוכלו להפוך חלק מן הזרם המרכזי של העם היהודי בארה"ב שהרי לנוכח הירידה במספר יהודי ארה"ב (הטמיעה גדולה) היהודים דוברי הרוסית הם הכוח העולה. כל יהודי חמישי בניו יורק, אומר אחד המשתתפים, הוא יהודי דובר רוסית. מפתיע.

אחת המשתתפות שואלת מדוע עגנון זכה בפרס נובל ועניתי כי הוא הצליח להציג בצורה אסתטית, יהודית כל כך, את השקיעה של העיירה היהודית במזרח אירופה מחד גיסא ואת "ראשית צמיחת גאולתנו" מאידך גיסא.

יש הסבורים כי הוא זה שעומד מאחורי כתיבת "התפילה לשלום המדינה" שנאמרת על ידי כמה וכמה קהילות בגולה (אך לא בכולן) אבל ד"ר יואל רפל, שהופיע בכינוס בבית הכנסת בשבת, וחיבר ספר בן 400 ע"ע על תפילה זו שיצא לאור בקרוב, מבהיר כי המחבר איננו עגנון אלא הרב יצחק הלוי הרצוג, הרב האשכנזי של ארץ ישראל, שעשה זאת בהינף קולמוס בלילה אחד.

יש האומרים כי שמואל יוסף עגנון היה המגיה של התפילה שחלו בה שינויים זעירים בהשוואה לכתב היד המקורי.

המשתתפים בהרצאתו יהודים אמריקנים, יהודים אמריקנים דוברי רוסית וישראלים.

כולם נוהגים ב"תפילה לשלום ישראל" בדרך אחרת. אבל כולם מבינים ש"שלום ישראל" משפיע על כל אחד ואחד מהם.

(4) ליסה ויבגני

המהנדס יבני קלוג מדנייפר-פטרובסק וחברתו לחיים ליסה, צעירים בשנות העשרים לחייהם, הם דוגמא ליהודים דוברי רוסית שהיגרו לארה"ב בגיל צעיר ועושים את הצעדים הראשוניים שלהם בחיים.

ליסה, בוגרת תואר ראשון בספרות רוסית וכלכלה בארה"ב, ויבגני ,מהנדס שקיבל את התואר שלו כאן בארה"ב, מדברים בינהם ברוסית אבל בעצם הם שונים במעט.

ליסה ויבגני

ליסה היגרה לכאן עם משפחתה בגיל צעיר מאד וקשה להבחין שהיא בעצם דוברת רוסית. היא קוראת ספרות אמריקנית ואוהבת מאד את דוסטוייבסקי אף שהיא מתקשה להבין את הניואנסים בספרותו, אותה היא קוראת בשפת אימה. קל לה יותר להתחבר לג'ונתן ספוייר וניקול קראוס –הסופרים היהודים-אמריקנים שנחשבים להצלחה מסחררת בקהילה הספרותית האמריקנית.  יבגני היגר לכאן מבוגר יותר והוא מחובר לחברה האמריקנית אבל ניתן להבחין שיוג'ין (הוא יבגני) עדיין נאבק להתקבל במרכז החברה האמריקנית בכלל והיהודית-אמריקנית בפרט. הוא רוצה מאד להצליח, וכן ליסה, והם יצליחו מאד. דרכם מאפיינת את הדרך שעושים היהודים דוברי הרוסית בארה"ב. הם דוגמא חיה לאימרה שהיהודים דוברי הרוסית הם הכוח העולה ביהדות ארה"ב.

ליסה מתאמת אדמינסטרטיבית ב"לימוד" ומקווה מאד שתוכל להפוך למומחית בתחום זה בעתיד. היא, ובחיר ליבה - יבגני, מתכוונים להנשא בקרוב. בינתיים הם מתגוררים בברוקלין ניו יורק ומקווים שיוכלו להפוך חלק ממרכז החברה היהודית אמריקנית.

"אתה מכיר את התכנית "לבנות ולהבנות" ? " היא שואלת אותי ומספרת לי על ביקוריה , באמצעות תכנית מרתקת זו, בארץ ישראל. "אילולא תכנית זו לא הייתי מחוברת היום לעולם היהודי" היא מבהירה ומספרת לי על ימיה בארץ ישראל, ביקוריה כאן, ואהבתה הגדולה לאחיה דוברי הרוסית.

כשרומן פולונסקי, יועצו של היו"ר נתן שרנסקי, מקריא בפני באי הכינוס את הנאום של נתן שרנסקי, הוא מבהיר כי בעת ש"היינו שם ידענו שיש לנו חברי מחוץ לברית המועצות שעוזרים לנו והיום אנו יודעים שאנחנו עם אחד", הוא אומר. כך, אגב, מרגישה ליסה.

יבגני, בעלה לעתיד, עובד בארגון של צעירים יהודיים (בהם גם יהודים דוברי רוסית אל לא רק ) בברוקלין שבניו יורק. הוריו מתגוררים לא הרחק ממנו.

הוא חולם, ביחד עם ליסה, על הקמת משפחה אבל בינתיים הם עושים הכל כדי להצליח. טקס החתונה יתקיים, עם חופה יפיפיה, בלב מנהטן, ואליה יוזמנו חברים יהודים דוברי רוסית, בני משפחה יהודים דוברי רוסית, ותפילתי להצלחתם.

(5) ליאוניד פטשקה

כשהאמן היהודי-אמריקני, הזמר בלי ג'ואל, הגיע בסוף שנות השבעים לברית המועצות, הוא ראה את ילד הפלא יליד בקו אזרביג'אן ליאוניד פטשקה. בסיום הביקור הוא הציע לליאוניד להופיע בארה"ב.

הממשל הסובייטי התיר לליאוניד לצאת לסיור הופעות במסגרת מה שהיה קרוי אז "חילופי תרבות". ההופעות היו הצלחה מסחררת ועברה לליאוניד מחשבה "לערוק למערב". בילי ג'ואל אמר לו שאם יעשה כן הוא יזכה למעמד כמו של מיכאיל ברשניקוב.הוא לא עשה כן כי הוריו היו מאחור.

החל מראשית שנות השמונים הוא כאן באשדוד ובעולם.

פסנתרן הג'אז ליאוניד פטשקה וזמרת הג'אז מרינה מקסימיליאן בלומין בהופעה בכנס לימוד FSU

באשדוד הוא מארגן פסטיבל ג'אז מדהים , מדי שנה בשנה, ביוזמה שלו. הוא מביא לישראל את טובי הנגנים בעולם הג'אז.

הג'אז, הפלא ופלא, הוא בון טון בברית המועצות עשרות בשנים.

כשהגעתי בפעם הראשונה לברית המועצות לשעבר הופתעתי לגלות תזמורת "דיקסי לנד" נפלאה בלנינגרד (סנט פטרבורג). ישבתי עם חיים צ'סלר, שהיה אז שליח מרכזי של הסוכנות היהודית בברית המועצות לשעבר ועם רעייתו זיוה, ועינינו יצאו מחוריהן. הרמה הזאת הפילה אותנו על הארץ.

אני, שמורגל בג'אז אמריקני שמנגנים ב BLUE NOTE,NEW YORK לא שיערתי שמוסיקאים רוסיים ינגנו ג'אז מדהים. זה לא פטרוני כיון שאני מעריך את הנגינה הזאת מאז שמעתי לראשונה, בשנות השבעים, את רומן קונצמן המדהים (נפטר בינתיים בנסיבות מצערות מאד) .

ליאוניד פטשקה הוא יהודי-רוסי ,עוף מדהים בקשת הרחבה של נגני הג'אז בעולם, שמוכר בכל פינה ברחבי הגלובוס. הוא מנגן באורח וירטואוזי על פסנתר וכן, כמו הצ'לן רוסטרופוביץ הזכור לטוב, הוא מבקו שבאזרביג'אן, ובמקום לערוק למערב כמו שעשה הצ'לן הוא "ערק" (עלה) לארץ ישראל.

מפגשיו עם היהודים דוברי הרוסית מעלים אצלו הרהורים שונים אבל עליהם הוא לא ירצה להרחיב ואני, בהערצתי אליו, לא ארחיב גם כן, אלא רק אומר שאנו במדינת ישראל לא יודעים לפרגן ליהודי-רוסי מדהים שכל מדינה הייתה נושאת אותו על כפיים. נאמנותו לעם היהודי ("סבא שלי היה הרב האשכנזי של בקו שבלעדי החתימה שלו לא היו מספקים מצות ליהודי אזרביג'אן" הוא אומר לי ).
 
הוא מגיע לכינוסי "לימוד" וההערכה אליו היא בלתי נגמרת. אקרא לזה אולי גאווה בלתי מוסתרת שגם אנחנו יהודים דוברי רוסית יכולים להגיע ללב החברה האמריקנית, לג'אז העמוק ביותר.

(5 ) הקונסול הכללי בניו יורק שלומי קופמן

יהודים דוברי רוסית הם הכוח העולה בארה"ב אבל הם גם הכוח העולה במדינת ישראל. די אם תתבוננו בקשת התפקידים שיהודים דוברי רוסית אוחזים בישראל ותגלו שאמירתי זו איננה רחוקה מן האמת.

כששלומי נפגש עימך קשה לך להאמין כי הבחור הישראלי הזה הוא דובר רוסית שוטפת. הוא עלה לארץ ישראל, עם משפחתו, בגיל צעיר מאד מטיביליסי שבגרוזיה.

הרוסית שלו שבורה מעט אבל אתה רואה שהוא יותר יהודי-ישראלי מאשר יהודי דובר רוסית.

ובכל זאת המפגש הזה עם יהודים דוברי רוסית מעורר אצלו התרגשות רבה כי זו הזדמנות טובה עבורו ועבור רעייתו (שמצויה בימי הריונה האחרונים) להציג בפני הבאים את האבא הציוני של שלומי שכתב מאות מכתבים שתכליתם להביא את בנו "לעתיד טוב יותר".

כל אבא בעולם רוצה שיהיה לבנו עתיד טוב יותר. בכך אין כל ספק.

יש אבות שחשבו שהעתיד הטוב יותר הוא בארה"ב ואלה שחשבו שהעתיד הטוב יותר הוא בארץ ישראל.

בכל מקרה שני העולמות, אלה של ישראל ואלה של ארה"ב, נפגשים בבית הכנסת של קהילת המפטונס, שהרי "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" (ישעיהו).

(6) חיים צ'סלר

לפני שנים רבות, בשנות השמונים המוקדמות, התוודעתי לחיים צ'סלר, פעיל צעיר באגודת הסטודנטים של אוניברסיטת בר אילן. הוא היה סגן היו"ר . היו"ר היה בן אלקנה.

ידעתי שהוא בנו של הרב הגאון צ'סלר, שנחשב לגדול הרבנים המתמחים בניקור, אבל כשהגעתי לעולם העלייה של יהודי ברית המועצות והתחלתי לאמץ שני פעילי עלייה בברית המועצה, הבנתי שאין לאיש הזה בלמים כשהדבר קשור לעמידה במשימה.

כשבאתי בפעם הראשונה לליגה של שלושים וחמש הנשים שפעלה למען יהודי ברית המועצות ( בלונדון) היה שמו נישא בפי כל.  הם ידעו שאם הם יעשו "את המוות" למשלחת של הסובייטים בלונדון בהרמת שלטים ובהפגנות הוא יעשה גם כן בישראל אבל הן לא שיערו שהוא יפליג עם ספינת מחאה... מול שגרירות ארה"ב בתל אביב כדי לשכנע את ארה"ב לפעול למען "אחי ורעי". קצת על פעלו אפשר לקרוא במאמרו החשוב של פרופסור בנימין פינקוס:
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=16543

משה נתיב המנוח, מי שהיה מנכ"ל הסוכנות בגל העליה הענקי מברית המועצות, סיפר לי כי הוא לא היסס לשלוח את חיים צ'סלר להיות ראש המשלחת הראשון בברית המועצות. למעלה ממליון איש היגרו לארץ ישראל בימים שחיים צ'סלר היה שם. ביתו היה מקום מפגש לכל מי שהיה, נגע, עשה למען העליה. אשתו, זיוה, גידלה את שתי הבנות והבן הקטן, בעת שהאב הסתובב מולדיבוסטוק וחברובסק במזרח ברית המועצות ועד מערבה של ברית המועצות במטרה לחלץ יהודים.

אין הוא קל לעיכול האיש הזה. אבל מי שנכנס לתוך העיניים שלו מבין כי הוא נלהב מכל עשייה ויודע לעשותה. לעיתים זה נשמע בלתי נתפס אבל גם ירון דקל, איש "הכל דיבורים", אומר שלא הצליח להבין מה זה "לימוד" עד שראה את "לימוד" FSU
בבירוביג'אן שבמזרח ברית המועצות על הגבול עם סין.

את העשייה בלימוד FSU הוא עושה בגיל 61 לאחר שהיה כבר גזבר הסוכנות היהודית וראש המשלחת הסוכנות בצפון אמריקה. הוא מכיר היטב את היהדות האמריקנית ואת היהודית הרוסית. אם אין סיעתא דשמייא שהוא מחולל לימוד FSU
בהמפטונס ניו יורק ביחד עם סנדי כהאן אז אינני יודע מה היא סיעתא דשמייא. ואם אינך מאמין באלוהים אזי גם צמד המילים "סגירת מעגל" משחקים כאן תפקיד מרכזי שאליו יש לצרף את המילה "נס לימוד FSU"

לשנה הבאה בלימוד FSU  באודסה , אוקראינה.

כתב וצילם: נתן רועי