6 בנובמבר 2008 / ח' בחשון התשס"ט

גדלתי בשדרות כשזו הייתה עיר שקטה. היא העניקה לי כל מה שיש לי בחיי: חברים, חינוך, עקרונות, סביבה יפיפיה וזאת עד שטילי הקאסם החלו ליפול על העיר ומאז שנת 2000 הירי הזה לא פסק. קשה להבין את הנזק לטווח הארוך על חיינו, נזק שאי אפשר להעריך את משקלו הכבד.

כך מספר תמיר ארז (26), תושב שדרות, שהיה בן 18 כשהטילים החלו ליפול על העיר הוא בן של משפחה שעלתה מארגנטינה . הוא וארבעת אחיו חוו ילדות אידילית. תמיר היה שחקן "כוכב" בכדורגל ועדיין הוא משחק בקבוצת הכדורגל המקומית. והכל השתנה כשהקסאם החל ליפול על העיר לפני שמונה שנים.

אני עובד בסופר מרקט מאז סיימתי את הצבא, כדי לממן את הלימודים שלי. כשהאזעקה נשמעה לפתע לפני כמה שנים אני ואחי עמדנו בפתח הסופרמרקט ואז שמענו "בום"של התרסקות פצצה לידינו ממש. חיפשתי את אחי והייתי ממש בפאניקה, מספר תמיר.

האח, שהפצצה נפלה כמה מטרים ממנו, נפצע ותמיר איבד שמיעה באוזן. הם פונו לבית החולים. שניהם קיבלו סיוע פסיכולוגי. והם כמו רבים בשדרות קופצים כשהם שומעים קול גבוה. "אבל תודה לאל שאנו חיים" אומר תמיר.

היום הוא מסייע לצעירים בפתרון בעיות טראומטיות באמצעות הפועל כתר תל אביב שפעילה בשדרות ביחד עם הסוכנות היהודית. הילדים מקבלים ערכי חינוך באמצעות הספורט. אנו מנסים להעניק לילדים אושר ולו לשעה קלה והכל בסיוע של איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה והסוכנות היהודית.

תמיר מסיים במקביל את התואר הראשון שלו במכללת ספיר בטכנולוגיה ושיווק וחולם שילדי שדרות יחיו בעיר חופשיים
מטירור ופחד.