21 בנובמבר 2007 / י"א בכסלו התשס"ח

ליאת דמוזה (29) עזבה את אתיופיה בשנת 1982 והיא ילדה קטנה בת חמש שנים, למחנה פליטים בסודאן, שבו שהתה שנתיים.

ספק אם ידעה אז שבתוך 24 שנים, והיא בת 29 שנים, תתרום לעם היהודי במסגרת הסוכנות היהודית.

ליאת גדלה בחיפה ועשתה את השירות הלאומי שלה כיועצת בבית ספר שבו למדו ילדים שהגיעו לישראל ללא הוריהם, וילדים שהיו בעלי בעיות אישיות. בתום השירות הלאומי למדה חינוך וסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן ברמת גן.

אבל היום , ליאת היא מתאמת ומובילה משלחות של תורמים ומבקרים במתקני הסוכנות היהודית שמגיעים מכל העולם. "אני חשה שאני עושה משהו למען הנשמה שלי, למען העם שלי וכדי לסייע לחברה הישראלית", היא אומרת.

לפני כמה שבועות היא ליוותה משפחה מקנדה במרכז קליטה בירושלים, שבו מתגוררים יהודים שעלו מאתיופיה. אב המשפחה שאל אותה : מה אני יכול לעשות כעת למען המשפחה שעלתה? והיא ענתה לו שסיוע ברכישת ציוד לבית הספר, עבור הילדים, יהיה סיוע חשוב ביותר, כי עולים חדשים אינם בעלי הכנסה שתספיק להם על מנת לרכוש את הציוד. האיש יצא לחנות לציוד משרדי הקרובה למרכז הקליטה ושב לאחר שעה קלה עם הציוד לעולים החדשים. "אני יודעת שלב יהודי הוא לב חם וכך הוא פעל אף שלא הכיר את המשפחה", היא אומרת.

בעיניה המפגש שלה עם העולים החדשים מאתיופיה, כשהיא דוברת אנגלית עם האורחים שבאים לבקרם, היא דוגמא לאחיה העולים, שאפשר להגיע וללמוד וגם בכך היא רואה שליחות כמודל לחיקוי.