28 במרץ 2007 / ט' בניסן התשס"ז

אחד מכל ארבעה ילדים בארץ חי בעוני. הבעיה היא שאלה שנפגעים הכי הרבה הם הכי פגיעים מלכתחילה. הפערים הסוציו-אקונומיים ההולכים וגדלים בין נוער שחי בגליל ובנגב לבין אלה החיים בערים במרכז הארץ, משפיעים על עתידם של עשרות אלפי אנשים צעירים.

תכנית פותחים עתיד של הסוכנות היהודית פועלת כדי לצמצם את הפערים האלה, וכדי להעניק לילידים ולנוער את הכלים והמיומנות הנדרשות כדי לבנות עתיד בעל משמעות. מודל השותפות פורץ הדרך ממקסם את כל המשאבים האפשריים בסביבה של הילד, באמצעות התערבות אישית, בניית מודל לחיקוי, ייעוץ והדרכה וניהול משברים. בכך מצליחה התכנית להעשיר את חייהם מבחינה חינוכית, חברתית ותרבותית. מאחר והעתיד שלהם הוא העתיד שלנו, מגיע לצעירים אלה לקבל כל הזדמנות כדי להגשים את הפוטנציאל שלהם, להאמין בעצמם, להצליח גם במקומות בהם חוו כישלונות ולתרום לישראל חזקה יותר.

כחלק מתכנית פותחים עתיד, משמשים נאמנים מוכשרים כמו שאול כיועצים ומדריכים לילדים בני 6 עד 13, לתקופה של 3 שנים. נאמנים אלה, אנשים צעירים ואידיאליסטים המסורים לקידום צדק חברתי במדינה, מעניקים לילדים דמות של אח/אחות בוגר/ת. כאשר הם מעורבים יותר ויותר בכל רובדי החיים של הילדים להם הם מסייעים, הם עוזרים להם להתמודד עם המכשולים בחיים ולפתוח את הראש לרעיונות חדשים ולאפשרויות מרתקות.

עמית קירשנר הוא תלמיד כתה ו' בבית הספר יעלים באילת. המכתב הבא, אשר נכתב על ידי הוריו של עמית, משקף את ההשפעה של פותחים עתיד  על הילדים המשתתפים בתכנית:

21.3.2007

לימור חברוני שלום רב,
"פותחים עתיד"
אילת

אני מיכל קירשנר אימו של עמית הלומד בכיתה ו' בבית הספר יעלים.

כשנאמר לי על הפרוייקט, לא פיתחתי ציפיות, מה גם שבהיותכם גוף שאינו שייך לעיריית אילת חששתי כי לא תזכו לתמיכה מלאה בהיותכם נטרליים. חלפו מספר חודשים מתחילת הפרוייקט ואני יכולה לומר כי הרעיון והישום מבריקים לאור התוצאות.

קצת רקע: עמית הינו ילד אינטלגנטי עם ליקויי למידה לא מעטים ובשנתיים האחרונות חדל להאמין במערכת ובעצמו ולכן פרק עול, לא למד והפריע.

ואז....
פגשנו את נקודת האור דודו.
דודו בדרכו הנעימה התקרב אט אט לעמית שהביע אנטי מאחר וידע שפרוייקט זה נועד לילדים עם קשיים. דודו הגיע לשיחה ארוכה בביתנו ובה הוא תרם לי אישית לנקודת מבט מתחשבת ומבינה (אותה קצת נטשתי לתקופה).

אט אט התחלתי לשמוע את עמית מזכיר את שמו של דודו בבית ופתאום דודו נעשה בעיני עמית
כל יכול (הזכיר לי את דודו מ"הום סנטר"), כל תקלה בבית עמית הציע לקרוא לדודו ובכלל עמית התחיל לספר על ילדותו של דודו וכל מיני דברים שהראו אצל עמית הערצה כלפיו.

לי זו הייתה הפתעה מאחר ובהכרותי הלא מעטה את בני אני יודעת כי צריך להיות עילוי כדי לזכות בהערצתו. בנוסף לאחר שהתנגד התחיל בהתלהבות להצטרף למפגש החד שבועי שהתקיים עם דודו אחרה"צ.

לאחרונה, המחנכת של עמית עדכנה אותנו כי חל שיפור בלימודים, בהתנהגות ואף בשבוע שעבר
עמית קיבל 80 במיבחן בספרות (שזה הישג מעצם העינין שהוא השתתף במבחן).

אני זוקפת חלק רב בשינוי את היותו של דודו בסביבה של עמית ומודה מאוד על רעיון הפרוייקט
שהוא אכן פותח עתיד  ואמן ואמן שעוד ילדים רבים יזכו לכך.

המון תודה על היוזמה הברוכה והלוואי ועמית יזכה לעוד דודו גם בחטיבת הביניים.

בברכה,
מיכל ויורם קירשנר