24 בדצמבר 2006 / ג' בטבת התשס"ז

שוש ועמוס הירש ממושב בית יצחק ליד נתניה, החליטו לפתוח את ליבם ואת ביתם לחייל העולה החדש ג'רמן וולדימירסקי. ג'רמן עלה לארץ מאוקראינה בגיל 16 ללא הוריו, בתקווה לזכות כאן בחינוך איכותי ולבנות את עתידו בארץ.

שוש ועמוס הירש הם חלק מתכנית "בבית ביחד" של הסוכנות היהודית, אשר נוסדה ב-2003 במטרה לעודד משפחות ישראליות לאמץ עולים חדשים שנמצאים בארץ עד שנתיים.

"אני זוכר ששמעתי על התכנית המצוינת הזאת של אימוץ עולים חדשים", אומר עמוס הירש, מנהל אבטחת איכות בחברת היי-טק מצליחה. "פנינו לסוכנות היהודית ונדהמנו מהיעילות שלהם. כשהם סיפרו לנו על ג'רמן, שהיה בדיוק לפני גיוס, מיד רצינו לעזור לו".

ההשלכות של קבלת זר מוחלט לתוך המשפחה נלקחו בחשבון על ידי משפחת הירש. הם התייעצו עם שלושת ילדיהם, אופיר (26), עמית (24) ולי (16), והם מצידם תמכו בלב שלם בהחלטת הוריהם.

"בהתחלה, חשבתי שאולי אנחנו צריכים לשמוח ששני הבנים שלנו עברו את השרות הצבאי שלהם ללא פגע, ולהסתפק בזה", נזכר עמוס, "אבל כששמענו על ג'רמן ועל הצעד האמיץ שהבחור הזה עשה, מיד רצינו לפגוש אותו".

משפחת הירש הזמינה את ג'רמן לארוחת ליל שבת. "אני בטוחה שזה היה קשה לו, כי הוא היה מאד ביישן וצנוע", נזכרת שוש, "אבל מאז אותו ערב הוא הפך לחלק מהמשפחה שלנו".

ג'רמן התגייס כמה חודשים לאחר מכן והצטרף לגדוד הסיור של הצנחנים. משפחת הירש נסעה איתו לבקו"ם ותמכה בו לאורך השרות כאילו הוא היה הבן שלהם. "ביקרנו אותו בכל הזדמנות, והבנים שלנו נתנו לו את כל העצות שהם יכלו מנסיונם הצבאי", אומר עמוס.

במלחמת לבנון השנייה השתתפו הרבה עולים חדשים, אשר חרפו נפשם למען המדינה שאימצה אותם. ג'רמן היה בכוחות הראשונים שחדרו לעומק לבנון. "המחלקה שלו היתה מעורבת בקרבות הקשים ביותר, כבר מהיום הראשון ללחימה", נזכר עמוס. בהתחלה ג'רמן היה שולח לנו הודעות טקסט מהטלפון הסלולרי שלו. אבל אחרי כמה זמן הוא הפסיק לשלוח. ידענו שהוא נמצא ליד העיירה בינת ג'בל, שם ספגו הצנחנים אבידות רבות בקרבות קשים, ואנחנו נכנסנו ללחץ".

"היינו בקשר שוטף עם חגית, אשת הקשר שלנו עם התכנית "ביחד בבית", אבל גם היא לא ידעה דבר. ואז אחרי 10 ימים בלי מילה אחת ממנו, ג'רמן מתקשר ומודיע לנו שהוא בסדר, ושהמחלקה שלו עומדת לקבל "אפטר" של 24 שעות בשטח ישראל".

למרות מטחי הקטיושות הבלתי פוסקים לעבר אזור הצפון, יצאה כל משפחת הירש בלי היסוס לבקר את ג'רמן. "הוא כל כך שמח לראות אותנו", נזכרת שוש, "אבל כמו אמא, קלטתי את העצב בעיניים שלו. המחלקה שלו איבדה שני חיילים, ורבים נפצעו. הם ניחמו אחד את השני וגם שאבו הרבה תמיכה מהמשפחות שלהם".

"אני לא אשכח את הרגעים האלה, וכמה שמחנו להיות שם בשביל ג'רמן האמיץ שלנו".

בעוד משפחת הירש צופה מהצד איך ג'רמן וחבריו מתחלקים בחבילות עם החיילים הבודדים שנותרו ללא אורחים, עמוס ושוש הרגישו צביטה גדולה בלב על אותם חיילים צעירים שמסכנים כאן את חייהם לבד. "באותו רגע הבנתי איזו עבודת קודש עושה הסוכנות היהודית, עם הפרויקט הזה".

ג'רמן עבר את המלחמה ללא פגע. נותרה לו שנה לשרת והוא יכול לבחור להשאר ולצאת קורס קצינים או ללכת ללמוד. "ראיתי שינוי אצל ג'רמן מאז המלחמה", מסכם עמוס. "למרות המלחמה, או אולי בגלל האירועים הטראומתיים שהוא עבר במהלכה, אני מרגיש שהוא באמת החליט להכות כאן שורשים בארץ".

"מבחינתנו, לאן שהוא יילך ומה שהוא יעשה, הוא תמיד יהיה חלק מהמשפחה שלנו", אומרים שוש ועמוס. "להיות שם בשבילו בתקופה הקשה הזו בחייו היתה עבור כולנו חוויה מעצבת, ואנו מקווים שהוא, וגם המדינה כולה, לא יצטרכו לעבור תקופה כזו שוב".

הסוכנות היהודית קיימה מספר ערבי הוקרה לאלפי המתנדבים בפרויקט "בבית ביחד". הסוכנות היהודית ממשיכה במאמציה להרחיב את התכנית, ולשכנע עוד ועוד ישראלים להתנדב וללוות עולים חדשים.