28 בספטמבר 2006 / ו' בתשרי התשס"ז

על פניה היפות של אנה מזנקו זולגות דמעות. החיילת השקטה בת ה-19 , עולה חדשה מאוקראינה, רצה לעבר האוטובוס ומחבקת את אביה שמרים אותה בזרועותיו כאילו היתה ילדה קטנה. אנה, בת יחידה, לא ראתה את אביה למעלה משנה וההתרגשות עצומה.

"עליתי לישראל לבד,", מספרת אנה ילידת ויניצה באוקראינה, "ולהוריי לא היו האמצעים לבוא לבקר אותי. פרויקט "קשת" של הסוכנות היהודית הביא את אבא שלי לביקור ואני כל כך מאושרת".

פרויקט קשת מסייע להוריהם של חיילים בודדים שעלו לארץ בגפם להתאחד עם יקיריהם בארץ. חלקם לא התראו מאז עלו לישראל. רוב החיילים הבודדים הם ממדינות חבר העמים וחלקם אף משרת ביחידות קרביות אשר השתתפו בקרבות הקשים בקיץ בלבנון. ההורים בחו"ל לא ידעו את נפשם מרוב דאגה לבניהם ובנותיהם בחזית.

קונסטנטין, אביה של אנה אומר: "במהלך הלחימה נגד החיזבאללה, אשתי ואני היינו דבוקים למסך הטלוויזיה מבוקר עד ליל. החדשות באוקראינה הן לצערי מאד פרו-לבנון, לכן "זכינו" לשמוע הרבה דיסאינפורמציה כך שהמצב היה נראה מאד מדכא. לא יכולנו ליצור קשר עם אנה והיינו מאד מודאגים. רק בזכות ההתערבות של הסוכנות היהודית הצליחה אנה ליצור איתנו קשר, ועל כך אנו מודים להם מכל הלב".

פרויקט קשת הביא לאחרונה ארצה 40 הורים של חיילים בודדים, בחסות הפדרציות היהודיות של וושינגטון די.סי. ומטרוווסט ניו-ג'רזי. הורים אלה פגשו את ילדיהם לראשונה זה למעלה משנה, ומפגש האיחוד שהתקיים בירושלים היה מרגש מעין כמותו.

אירינה פודובני מקרקוב, יושבת ליד בנה בן ה-19 דניס בארוחת צהריים. דניס הגיע לישראל כנער בן 16 במסגרת פרויקט "נעלה" של הסוכנות היהודית. הוא התגורר ולמד בבנימינה עד הגיוס, ובעוד חודש הוא מתוכנן להצטרף ליחידה מבצעית בחטיבת הצנחנים.

"דניס הוא הבן היחיד שלי", אומרת אירינה. "כשהוא אמר לי שהוא רוצה לעלות לישראל לקחתי את זה מאד קשה, אבל ידעתי שכאן בארץ הוא יזכה לקבל חינוך מצוין וגם עתיד טוב יותר. אבל כשהוא התגייס וסיפר לי שהוא רוצה להיות חייל קרבי, הייתי הרוסה. היו לנו המון ויכוחים, אבל לבסוף קיבלתי והבנתי שזה החלום שלו. איך אני יכולה לעמוד בדרכו?"

בנאום נרגש במהלך ארוחת הצהריים המשותפת, אומרת אירינה: "כל כך קשה היה לצפות בדיווחי המלחמה בטלוויזיה בבית, בקרקוב. אבל עכשיו, כשאנחנו יחד ם הבנים והבנות שלנו, מצב הרוח השתפר. אני מודה מקרב לב לכל האנשים שאפשרו את הביקור הזה, ואני מקווה שעוד הורים כמונו יזכו גם כן לבקר את בניהם ובנותיהם בקרוב".

"לולא פרויקט קשת, אני לא יודעת מתי הייתי רואה את אבא שלי", אומרת אנה, המשרתת בחיל ההנדסה. "גם אם הייתי יכולה לקבל חופשה מספיק ארוכה מהצבא, הוריי לא יכולים לממן נסיעה כזאת ארצה. זאת מתנת ראש השנה הטובה ביותר שיכולתי לאחל לעצמי אי פעם".

במהלך שבוע הביקור זוכים ההורים לבקר במקומות שונים בארץ, לראות היכן מתגוררים הילדים שלהם וגם להבין מדוע הם בחרו לעשות זאת. "נפלא לראות את אנה במו עיניי ולדעת שהיא בסדר", אומר קונסטנטין בעודו מחבק בחום את בתו.

פרויקט קשת הוא חלק מתכנית שיקום הגליל של הסוכנות היהודית. הסיוע הישיר לתושבי קו העימות כולל חיילים בודדים אשר השתתפו בקרבות האחרונים בלבנון. הביקורים עונים הן על הצורך של ההורים לראות את ילדיהם לאחר המלחמה, והן על צרכי החיילים הבודדים עצמם הזקוקים לחיזוק ולחום של הוריהם לאחר תקופת השרות האחרונה.

בתום הביקור בירושלים, מתכנסים החיילים והוריהם לתפילת הודיה בעברית ליד הכותל. יש הרבה לחיצות ידיים, חיבוקים, חיוכים גדולים ותנועות קטנות ומוכרות כל כך, כמו אמא המנקה מעט אבק מהמדים של בנה. השבת מתקרבת וכל זוג של הורה וילד מתנתקים מין הקבוצה כדי להתפלל ביחידות ליד הכותל ולהנות מהרגעים היפים של להיות יחד.