בר-מיצווה הקדמה

נער שהגיע לגיל 13 שנה תמימות נחשב גדול וחייב במצוות ובעונשין ומצורף למניין עשרה

כגדול.

במסכת סופרים מסופר על מנהג נאה שהיה בירושלים:ילד שמלאו לו י"ב שנה העלהו אביו

לירושלים ברגל והיה מקרבו לפני כל זקן וזקן כדי לברכו ולחזקו ולהתפלל עליו שיזכה לתורה

לחופה ולמעשים טובים.

פתיחת מסכת חיים חדשה של נער שהגיע למצוות ועומד בזכות עצמו הוא פרק חשוב בחיי כל אדם,

ולכן נוהגים להסביר לנער את החשיבות של האירוע הזה והוא אף אומר דרשה לפני המוזמנים

כדי להוכיח שהבין את משמעות פתיחת הפרק החדש בחייו.

המעבר בין קטן לגיל מצוות "בן 13 למצוות" מוזכר כשלב בין שלבי גדולו של האדם היהודי

ומצוי בדברי חז"ל שבמסכת אבות(ה,כ"א)

"בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה בן 13 למצוות, בן 15 לתלמוד, בן 18 לחופה וגו'.

בן 13 שהוא מביא סימני בגרות שהם שתי שערות ונעשה גדול וקרוי איש.

"ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו"

דרש רבי שמעון בן אלעזר למה נאמר איש חרבו :בני שלש עשרה שנה היו.

פירש רש"י: "איש" מבן י"ג ולא פחות, לא מצינו בכל התורה שיהא קרוי איש פחות מבן י"ג

 (בראשית רבה פרשה פ')

שלש עשרה שנה גדול יצר הרע מיצר הטוב. ממעי אמו של אדם גדל ובא עמו. לאחר י"ג שנה נולד

יצר הטוב"

 (אבות דרבי נתן ט"ז.קהלת רבה ט')

"ויגדל יצחק ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום היגמל את יצחק"(בראשית כ"א, 8)

ויגמל פירש רש"י: בן י"ג שנה שנכנס בו יצר הטוב.