התפילין מקומראן
אחרי מלחמת ששת הימים רכשתי מסוחר עתיקות עבור היכל הספר דבר שנתברר אחר
כך שהוא קופסת תפילין ובה כל 4 הפרשיות .התפילין הקדומות שבידינו מימי בית שני היו כתובות
בידי סופר סת"ם בכתב זעיר ביותר ונתעוררו בעיות מסוימות שצריך היה לאמתן
במעבדה שרק למשטרת ישראל כמותה.
יום אחד נסעתי ברכבת מירושלים לתל-אביב לאותה מעבדה ובכיסי תצלומי תפילין אלו שאיש
מזולתי לא ראה אותם ואירע לי מה שקורה למפר נוסעים ברכבת זו -כשעברנו את כפר חב"ד עלו
כמה אברכים לרכבת ואחד מהם ניגש אלי והפציר בי להניח תפילין.סירבתי,אך משנוכחתי כי
מבטאו העברי זר ,שאלתיו מנין עלה והשיב לי שזה לא מכבר עלה מברית המועצות.
שאלתיו " ובברית המועצות הנחת תפילין"?
אמר לי כל ימי מאז הגעתי למצוות הנחתי תפילין.
כששמעתי כך אמרתי לו " אם אתה בברית המועצות קיימת את המצוה הזו לא אסרב גם אני"
והנחתי תפילין.
בתל -אביב לפני רדתי מהרכבת נגשה אלי אשה ואמרה לי "פרופסור ידין אני שמחלה שנענית
לבקשתו של אותו אברך שלמעשה לא הכירך.בני מחסידי חב"ד נפל לא מזמן בתעלת סואץ.
לדבריה יה בנה החב"דניק היחיד בין הצנחנים."לפני מותו" סיפרה "ביקרוהו אנשי פלוגתו
ושאלוהו לרצונו .אמר להם :הניחו תפילין.במשך היום ראיתי בעיני רוחי כאילו אף אתה הצטרפת
לבקשתו:.
אני מודה שלא יכולתי לעצור בעד דמעותיי באותו רגע אמרתי לה :איזה צרוף מקרים מופלא!
בכיסי תצלומי התפילין הקדומים ביותר שבידנו ולא אוכל לעשות עמך חסד גדול יותר מאשר
להראותן לך ברגע זה".
מתוך חויותיו של ארכיאולוג יהודי מאת יגאל ידין