תשעה באב הוא יום לזכר חורבן בית ראשון וחורבן בית שני.

בית ראשון נחרב בשנת 586-לפני הספירה.
נבוכדנצר מלך בבל הגלה את ממלכת יהודה לבבל. בניו של צדקיהו המלך נשחטו
אל מול עיניו, עיניו נעקרו והוא הובל עם יתר הגולים לבבל.
חורבן ירושלים ובית המקדש מתוארים בספר מלכים, בספר דברי הימים ובספר
ירמיה:

וישרף את בית ה', ואת בית המלך; ואת כל בתי ירושלם, ואת כל בית גדול--שרף
באש. (מלכים ב כה,ט)
"וכל כלי בית האלוהים הגדולים והקטנים ואוצרות בית ה' ואוצרות המלך ושריו,
הכל הביא בבל. וישרפו את בית האלוהים וינתצו את חומת ירושלם.
וכל ארמנותיה שרפו באש, וכל כלי מחמדיה להשחית.
ויגל השארית מן החרב אל בבל ויהיו לו ולבניו לעבדים עד מלוך מלכות פרס.
 למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ
את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה"
(דברי הימים ב', ל"ו, י"ח-כ"א )
בית שני נחרב בשנת 70- לספירה. חורבן בית שני הביא לשבר עמוק בחיי עם
ישראל, כיוון שלאחריו ישראל שהו בגלות אלפיים שנה.
הרומאים שלטו בארץ משנת 63- לפנה"ס, השלטון הרומאי הפגין אכזריות כלפי
העם בארץ.
בשנת 70? לספירה טיטוס מלווה בגדודים רומאים כבש את ירושלים והחריב את
בית המקדש השני.
החורבן היה טראומה קשה עבור היהודים בארץ, על פי תיאורו של יוסיפוס פלביוס
מאות אלפי יהודים נהרגו בירושלים ובשאר חלקי הארץ, ואחרים נמכרו לעבדות
ברומא.

בתשעה באב מתאבלים על חורבן בית המקדש הראשון והשני, ועל מאורעות קשים
אחרים שארעו לעם ישראל.