1843
ר' יהודה חי אלקלעי, רב בסרביה בעת ההיא, מפרסם את ספרו מנחת יהודה
ובו הוא מבקש לנצל את ההתעוררות שחלה בעולם היהודי בעקבות עלילת
    דמשק בכיוון לשיבת ציון ויישוב ארץ-ישראל.
    1845
ג'ורג' גאולר, מי שהיה מושל דרום אוסטרליה, מציע בספר שכתב להקים
מושבות חקלאיות יהודיות בארץ-ישראל, כדרך לתיקון מצב היהודים הסובלים
באירופה ובממלכת תורכיה המידרדרת כאחת. לאחר שבע שנים (ב-1852)
הוא מקים "אגודה לטיפוח התיישבות יהודית בארץ-ישראל".
   
    1852
ר' יהודה חי אלקלעי מקים בלונדון "חברה ליישוב ארץ-ישראל", המתבטלת
לאחר זמן קצר. מסייר בארצות אירופה ומטיף ליישוב ארץ-ישראל.
   
    1857
15 בספטמבר
הקונסול הבריטי בירושלים, ג'יימס פין, משגר תזכיר לשר החוץ בלונדון,
ובו הוא מציע ליישב יהודים בארץ-ישראל בתור חקלאים, שיפריחו את
    שממת הארץ.

    1858
"פרשת מורטארה" באיטליה - נער יהודי, אדגרדו מורטארה, נחטף מבית
הוריו בבולוניה על-ידי שליחי הכנסייה הקתולית, לאחר שמשרתת נוצריה
הטבילה אותו בחשאי בעת מחלתו. סערה בעולם היהודי. מנהיגים ואנשי-רוח
פונים לאפיפיור, פיוס התשיעי, להחזיר את הילד להוריו, אך לא נענים.
המקרה מזרז את הצורך בהתארגנות יהודית בין-לאומית, והוא מהווה את
    אחד התמריצים להקמת חברת "כל ישראל חברים".
 

   1860
בפאריז קמה חברת "כל ישראל חברים" (אליאנס). מעוררת תקווה בקרב שוחרי
יישוב ארץ-ישראל, אך הם מתאכזבים, שכן חברת כי"ח מתרכזת יותר בחינוך
יהודי מחוץ לארץ-ישראל.
בפרנקפורט, גרמניה, מקים ד"ר חיים לוריא "חברה יהודית ליישוב ארץ
הקודש". בשנים הבאות פועל בתיאום עם אישים כגון הרבנים צבי הירש
קלישר ויהודה חי אלקלעי, משה הס, אליהו גוטמכר, דוד גורדון ואחרים.
החברה לא זוכה להישגים של ממש.
בירושלים נוסדת שכונת משכנות שאננים ביוזמת משה מונטיפיורי. שכונה
 ראשונה מחוץ לחומות העיר העתיקה, וראשית בנייתה של העיר החדשה.

     
    1861
הרב יוסף נטונק מהונגריה מפרסם בעילום שם חוברת (בהונגרית) בשם משיח
- מחקר על האמנציפציה של היהודים. קורא לבני עמו "להגשים את
    עצמאותנו הלאומית בארץ אבותינו".
  

  1862
משה הס, סוציאליסט יהודי-גרמני, מפרסם את הספר רומי וירושלים, בו
הוא מטיף להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. באותה שנה עצמה מפרסם
הרב צבי הירש קלישר חוברת בשם דרישת ציון וחברת ארץ נושבת, ובה
קורא גם הוא לשיבת היהודים לארצם. המיוחד בכתיבתו: קלישר הדתי-אורתודוקסי
קורא ליהודים לא להמתין עד בוא המשיח, אלא לפעול בעצמם למען הגאולה.
   
    1863
דוד גורדון, עיתונאי בשבועון העברי המגיד היוצא לאור בפרוסיה (ולימים
עורך העיתון) מפרסם סדרת מאמרים בזכות רעיון שיבת ציון בשם "בשובה
ונחת תושעון" (גיליונות 18-14).
   
    1866
הרב נטונק עורך מסע בקהילות יהודיות בגרמניה, וכן נפגש עם ראשי כי"ח
בפאריז, כדי לקדם את רעיון שיבת ציון. בשנה שלאחר מכן נוסע לאיסטנבול,
    ונפגש עם ראשי השלטון התורכי, במטרה דומה.
   

 1868
לארץ-ישראל מגיע קרל נטר, מראשי חברת כי"ח. בודק את מצב בני הקהילה
היהודית הקטנה ובוחן אפשרויות ליישבם על הקרקע.

3 באוגוסט נטר מופיע בפני ציבור גדול ברחבת בתי-מחסה בעיר העתיקה
בירושלים. מתרגש למשמע הקריאה: "הבה לנו אדמה!"
בווינה מופיע גיליון ראשון של השתר, ירחון עברי בעריכת פרץ סמולנסקין,
הקובע כי היהודים זכאים להימנות עם העמים הראויים לעצמאות לאומית.
   
    1869
11 בינואר
נטר קורא בפני הנהלת חברת כי"ח את הדו"ח שלו על ביקורו בארץ-ישראל
ומציע להקים, כשלב ראשון, בית-ספר חקלאי. הוא מודיע על נכונותו
   לעמוד בראש המפעל. במהלך השנה הוא עושה צעדים לביצוע התכנית.
 
    1870
5 באפריל
 לאחר השתדלויות רבות נותנת ממשלת תורכיה לקרל נטר פירמאן (רישיון)
לפתיחת בית-ספר חקלאי יהודי ליד יפו.
    
15 ביוני
נטר מתיישב במערה מדרום ליפו, ומניח את היסוד לבית-הספר, המהווה
למעשה את היישוב היהודי החדש הראשון בארץ-ישראל. ניגש לחפירת באר
    ולאחר מכן מקבל תלמידים ראשונים. הוא משמש כמנהל המוסד עד ספטמבר
 

   1871
 13 במאי (כ"כ באייר תרל"א)
שבת, פרשת "בחוקותי". החייט ר' גרשון מירושלים, התופר את בגדי התלמידים
בבית-הספר החקלאי מקוה ישראל, מציע לקרל נטר ליטול מפרשת השבוע,
בספר ירמיהו י"ז, את הפסוק "מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו", וממנו
לגזור את שם המוסד: מקוה ישראל נטר מאמץ את ההצעה.
  

   1872
בירושלים קמה חברת "עבודת האדמה וגאולת הארץ", שמגמתה להקים מושבה
חקלאית ראשונה בשם פתח-תקוה. עושה הכנות לרכישת קרקעות באזור יריחו,
ולאחר מכן מדרום ליפו (לימים אזור רחובות). התורכים מונעים את הרכישות
והחברה מתפרקת.
    
    1873
מאורע היסטורי בירושלים, אף שבזמן ההוא אין הוא מודגש ברבים: לראשונה
     זה 1800 שנה יש רוב יהודי בעיר )11,000 נפשות)

    1874
בלונדון נוסדת "קרן מזכרת משה" במלאות 90 שנה למשה מונטיפיורי. מטרתה
לסייע ליישוב היהודי בארץ-ישראל.
   
    1875
ביקורו האחרון - והשביעי - של משה מונטיפיורי בן ה-91 בארץ-ישראל.
בירושלים קמה שוב חברת "עבודת האדמה וגאולת הארץ", שבין מייסדיה
מאיר גוטמן ואליעזר ראב, מי שיהיו לאחר מכן ממייסדי פתח-תקוה. מססמאותיה:
"אם אין ארץ בעולם - אין ישראל בעולם". קוראת להקמת מושבה חקלאית.
ייתכן שהקמת האגודה מושפעת מהצעתו של חיים גדליה, קרובו ומקורבו
של משה מוניפיורי, המתפרסמת באותה שנה )1875), לרכוש מהתורכיםאת
כל אדמות
הסולטאן בארץ-ישראל ולהקים עליהן התיישבות יהודית רחבה.
   
    1876
באנגליה מופיע הספר דניאל דירונדה מאת הסופרת ג'ורג' אליוט
(שמה הספרותי של מרי אן אוואנס).
 גיבוריו הם יהודים אנגלים בעלי הכרה לאומית, השואפים להקים
מדינה יהודית בארץ-ישראל. לספר יש השפעה רבה על דורות של צעירים יהודים.
   
    1878
תוך חודשים אחדים קמים בארץ-ישראל שתי מושבות חקלאיות ראשונות. בצפון
מקימים יהודים מצפת את גיא-אוני, ממזרח לעירם, ובדרום קמה פתח-תקוה.
מייסדיה הם ירושלמים, שהנודעים בהם הם יואל משה סלומון, מאיר גוטמן,
יהושע שטמפר, זרח ברנט, אליעזר ויהודה ראב. גיא-אוני נעזבת לאחר
זמן קצר
ופתח-תקוה - לאחר שלוש שנים, אך הזרע הראשון כבר נזרע.
לורנס אוליפנט, אנגלי חובב-ציון, מציע להקים יישובים יהודים חקלאיים
בארץישראל.
יוצר קשר עם השלטונות התורכיים. ב-1880 מפרסם את הספר ארץ
    הגלעד, שבו הוא קורא להקים חבל יהודי בצפון עבר הירדן. התורכים מסתייגים.
  

  1879
לארץ-ישראל מגיע יחיאל מיכל פינס, נציג "קרן מזכרת משה" – דמות חשובה
בתקופת העלייה הראשונה העתידה.
אליעזר פרלמן (הידוע יותר בשם בן-יהודה) בן ה-21 מפרסם בהשחר (גל'

5,אפריל 1819) מאמר בכותרת "שאלה נכבדה". קורא לשיבת עם ישראל לארצו,
לגיבוש מדיניות יהודית ולחידוש שפתו העתיקה. המאמר נחשב כאבן-דרך חשובה

הצעה נוספת מאנגליה לסייע ליישוב יהודים בארץ-ישראל: אדוארד קאזאלט מציע

שאנגליה תסייע ליהודים להגר לסוריה ולארץ-ישראל כדי להשתתף במפעלי פיתוח
גדולים בארצות אלה.
   
    1881
 13 במארס
 הצאר אלכסנדר השני נרצח ברוסיה. הירצחו מסמן את פתיחתן של פרעות

ביהודים בעיקר בדרום המדינה ("הסופות בנגב"). גוברת ההגירה היהודית
מרוסיה, בעיקר לעבר אמריקה. בד-בבד קמות אגודות ראשונות של חובבי-ציון,
שמטרתן ליישב יהודים במושבות בארץ-ישראל.

ספטמבר-דצמבר
לקראת סוף השנה מתגברת העלייה היהודית לארץ-ישראל. בין הבאים: אליעזר בן יהודה
ואשתו דבורה וקבוצה של עולים מתימן.
    
    1882

נמשכות הפרעות ברוסיה. שליחים של אגודות חובבי-ציון מגיעים לארץ-ישראל
ותרים אחר קרקעות להקמת מושבות. העלייה לארץ, שבעתיד תיקרא "העלייה
הראשונה", גוברת. ב-1882 לבדה מדובר בכמה אלפים. בו-בזמן מחדש לורנס
אוליפנט את מאמציו ליישב יהודים בארץ-ישראל.
בברלין מופיעה החוברת אוטואמנציפציה מאת מחבר אלמוני, שאינו אלא
ד"ר יהודה לייב פינסקר, רופא יהודי מרוסיה. פרסום-יסוד בתולדות
חיבת ציון והציונות (וראה בחלק המושגים).

6 בפברואר בתרקוב שבדרום רוסיה קמה אגודת ביל"ו (בית יעקב לכו ונלכה).
מאגדת סטודנטים יהודים הרוצים לעלות לארץ-ישראל ולהקים בה מושבה
שיתופית. תוך מספר חודשים מתארגנות קבוצות דומות ברחבי רוסיה.

18 במרס זלמן דוד ליבונטין, עולה מרוסיה, מקים ביפו את "ועד חלוצי
יסוד המעלה", שמטרתו לסייע ברכישת קרקעות והקמת מושבות יהודיות
בארץ-ישראל. מהווה את הבסיס להקמת המושבה ראשון לציון.

28 באפריל התורכים חוששים מהתגברות העלייה היהודית. מטילים איסור
על יהודי רוסיה להגר לארץ-ישראל. האיסור מרפה את ידיהם של חלק מאנשי
אגודות חובבי-ציון, אך הרוב ממשיך בפעולה.

6 ביולי קבוצה ראשונה של אנשי ביל"ו מגיעה לארץ - 13 צעירים וצעירה
אחת. מתגוררים ביפו ועובדים במקוה ישראל.

31 ביולי (ט"ו באב תרמ"ב) קמה מושבה ראשונה של אנשי העלייה הראשונה
- ראשון לציון (פתח-תקוה וגיא-אוני שהוקמו כארבע שנים לפני כן,
אינן קיימות בתקופה זו). עד סוף השנה קמות שתי מושבות נוספות: זמרין
(לימים זכרון יעקב) וראש פינה, במקום שבו היתה גיא-אוני.

18 באוקטובר יוסף פיינברג מראשון לציון נפגש עם הברון אדמונד דה-רוטשילד
בפאריז. מגייס אותו לסייע למושבה החדשה. ראשית מעורבות הברון רוטשילד
ביישוב ארץ-ישראל. מעט אחריו נפגש עם הברון רוטשילד הרב שמואל מוהליבר,
המשכנע את הברון לסייע ליישב קבוצת איכרים יהודים מפולין בארץ-ישראל
(לימים מזכרת בתיה).
   
    1883
שיקום פתח תקוה. תחילה ביהוד, ולאחר מכן במקום הראשון. הקמת המושבה
עקרון (מזכרת בתיה). משפחת לרר מתיישבת בוואדי חנין (לאחר מכן - נס ציונה).

 משפחת פלמן מתיישבת מצפון ליפו ונוטעת פרדס הדרים. המתיישבים
במקומית השונים הם חברי אגודות של חובבי-ציון.
   
    1884
קמה מושבה שנייה בגליל - יסוד המעלה, ולקראת סוף השנה הביל"ויים
מקימים את מושבתם - גדרה. ניסיון ראשון להיאחז בדרום הגולן - המושבה
בני יהודה שמייסדיה הם אנשי צפת.

6-8 בנובמבר ועידה ראשונה של תנועת חיבת-ציון המאגדת את אגודות
חובבי-ציון נערכת בקטוביץ שבפולין. כראש התנועה נבחר י"ל פינסקר

 

 1885
מסתיימת הקמת הגל הראשון של המושבות היהודיות בארץ-ישראל. מצבן בדרך
כלל קשה, ואילולא עזרת הברון רוטשילד ספק אם היו שורדות. התורכים
מערימים קשיים על העלייה היהודית והקמת המושבות.

    1887
28-1 ביוני ביולי
בדרוזגניק שברוסיה מתכנסת הוועידה השנייה של תנועת חיבת-ציון. מאבק
בין דתיים לחילונים על אופי התנועה. בין ההחלטות: ביסוס המושבות
   בארץ-ישראל ולאחר מכן רכישות קרקע נוספות.
 
    1889
 15 במרס
בעיתון העברי המליץ המופיע בפטרבורג מתפרסם המאמר "לא זה הדרך" מאת
מחבר לא מוכר החותם בכינוי "אחד העם". תוקף את העבודה ההתיישבותית
הנעשית בארץ-ישראל ללא הכנה מספקת. הכותב, לימים מראשי "הציונות
הרוחנית", הוא אשר גינצברג, המאמץ את הכינוי אחד העם. במקביל קמה
באודיסה שבדרום רוסיה האגודה החשאית "בני משה", בהנהגת אחד העם,
השואפת להגשים את הרעיונות המובעים במאמר זה.
  
 
    1890
לאחר תקופת רפיון שוב מתגברת העלייה לארץ-ישראל. משלחות ויחידים
זורמים ארצה, קונים קרקעות ומתכננים להקים מושבות חדשות. תוך שנתיים
יקומו המושבות רחובות, חדרה, משמר הירדן ועין זיתים.

1 באפריל מונח חדש בא לעולם - "ציונות". טובע אותו נתן בירנבוים,
במאמר בעיתונו שחרור עצמי (בגרמנית).

26 באפריל באודיסה מתכנסת האספה הכללית הראשונה של "החברה לתמיכה
בבני ישראל עובדי אדמה בסוריה ובפלשתינא", הכינוי שניתן לחובבי-ציון
במסגרת רישיון הממשלה הרוסית. השם המקובל יותר - "הוועד האודיסאי".
בין החלטותיה: לפתוח משרד ביפו, לקידום נושאי ההתיישבות. בראשו
יעמוד המהנדס זאב טיומקין.
   
    1891
עד אמצע השנה נמשכת הגיאות בארץ-ישראל. ביולי מודיעים השלטונות התורכיים
על הפסקת העלייה וביטול עסקאות רכישת הקרקעות. ראשיתו של משבר ממושך.
אוקטובר תיאודור (בנימין זאב) הרצל, עיתונאי ומחזאי יהודי בן 31
מתמנה על-ידי העיתון הווינאי נויה פרייאה פרסה לכתבו בפאריז. נקודת
מפנה בחייו המביאה - תוך שנים אחדות - יהודי מתבולל אל פסגת העשייה
הציונית.

למעלה מ-400 אישים, יהודים ולא-יהודים, חותמים על עצומה ששלח איש-הדת
האמריקני ויליאם בלקסטון לנשיא ארצות הברית בנג'מין הריסון ובה
קריאה לסייע ליהודים לחזור לארצם ההיסטורית.
   
    1894
ראשיתה של פרשת דרייפוס בצרפת. הרצל מזועזע מהשתוללות האנטישמיות
בכל רבדי העם הצרפתי, ומגיע למסקנה שאם דבר כזה קרה בצרפת הנאורה,
יש רק פתרון אחד לבעיה היהודית: יציאה המונית של היהודים מאירופה
וריכוזם בטריטוריה משלהם. מחליט לפעול למען היהודים הסובלים ובשלב
ראשון להיפגש עם עשירי העם, כדי למצוא מימון לתכניותיו.
   
    1895
 2 ביוני הרצל נפגש עם הברון מוריס הירש, מגדולי אילי ההון
בדור ההוא, ומרצה על תוכניותיו. הפגישה, שבה רואים את ראשית פעילותו
הציונית של הרצל, לא עולה
יפה והירש מפסיק אותו באמצע דבריו.

 17-3 ביוני במשך שבועיים, יומם ולילה, מעלה הרצל, שעזב את פריז
וחזר לווינה, מסעות ופגישות ברחבי אירופה, ומרצה על תוכניתו. לרוב
הוא מתקבל באדישות ואף בבוז.
 רק הוגה הדעות היהודי החשוב מקס נורדאו תומך בו.
   
    1896
14 בפברואר בווינה מופיע (בגרמנית)
הספרון מדינת היהודים, ששם המשנה שלו הוא: ניסיון לפתרון מדיני
של שאלת היהודים. עוד באותה שנה הוא מתורגם לעברית, לאנגלית ולשפות
נוספות. רוב התגובות שליליות, אך הרצל אינו נבהל.
יוני נסיעה ראשונה של הרצל לתורכיה. מתקבל לשיחה אצל הווזיר הגדול
(ראש הממשלה) ומציע לו לכסות את החוב הלאומי התורכי תמורת ויתור
הסולטן על ארץ-ישראל לטובת היהודים.

18 ביולי הרצל נפגש בפאריז עם הברון אדמונד דה-רוטשילד, "הנדיב הידוע"
ופטרונן של המושבות החדשות בארץ-ישראל, כדי לגייסו למימוש תכניותיו.
הפגישה נכשלת.
הרצל מחליט לפעול בעצמו, ללא עזרת עשירי היהודים.

   
    1897
6 במרס הרצל מכנס פגישה של נציגי אגודות חובבי-ציון בגרמניה,
אוסטריה וגליציה לדיון בתכניותיו. מציע לכנס תוך תקופה
קצרה קונגרס ציוני שבו ישתתפו נציגים מכל העולם היהודי. התכנית
נתקלת בהתנגדות עזה של חוגים רחבים, ביניהם רבנים, ראשי קהילות
ואף של פעילי תנועת חיבת-ציון.

4 ביוני מופיע הגיליון הראשון של השבועון די ולט (העולם), בעריכתו
של הרצל ובמימונו החלקי. כלי-ביטוי של התנועה החדשה שהוא מקים.
מסתיימות ההכנות לעריכת הקונגרס הציוני הראשון. לאחר שמנהיגים יהודיים
ורבנים מסכלים את התכנית לקיים את הקונגרס במינכן, גרמניה, מעתיקו
הרצל לבזל שבשוויץ. הקונגרס אמור להיערך בימים האחרונים של אוגוסט 1897.