זלמן ארן

 1899-1970

מייסד מערכת החינוך בישראל

זלמן ארן, ובשמו המקורי זיאמה אהרונוביץ', נולד בשנת 1899 ביוזובקה שבאוקראינה,

כבן למשפחה דתית. שנותיו הראשונות עברו עליו בלימודים ב"חדר", ומאוחר יותר

למד בישיבות. ארן סיים גימנסיית ערב ביוזובקה ולמד במכון למדעים עיוניים ובמכון

לחקלאות בחארקוב.

בשנת 1916 הצטרף ארן לתנועת "צעירי ציון" ביוזובקה והיה מהדמויות המובילות

בתנועה. בשנת 1917 היה פעיל גם בוועד לארגון הגנה עצמית בעיר, ובתקופת מלחמת

העולם הראשונה היה פעיל בוועד לעזרת פליטים יהודים.

בין השנים 1918-1923 עבד ארן כמורה וכסטטיסטיקאי ובמקביל, בשנת 1920 הצטרף

למפלגה הציונית-סוציאליסטית (צ"ס) בחארקוב. הוא היה פעיל במפלגה, ובשנת 1924

נבחר כחבר מרכז המפלגה, תפקיד בו שימש מעל לשנה, עד שהחליט כי הגיעה העת לעלות

ארצה.

בשנת 1925 ארן גנב את הגבול ללטביה, ובשנת 1926 הגיע משם לארץ ישראל. בימיו

הראשונים בארץ עבד כפועל בכביש יפו-פתח-תקווה וכפועל בבנין בחיפה ובכפר-חסידים.

בשנת 1930, נבחר לשמש כאחד ממזכירי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) שאך נוסדה.

בין השנים 1931-1934 שימש ארן כמזכיר מועצת פועלי תל אביב. ב 6391- החל לעבוד

בוועד הפועל של ההסתדרות כגזבר ההסתדרות ומנהל מחלקת ההסברה, תפקידים בהם

עסק משך 11 שנים, עד שנת 1947. במסגרת עבודתו בהסתדרות יזם הקמת בית ספר לפעילי

ההסתדרות, והפך למנהלו. במקביל, בשנת 1946 נבחר ארן לוועד הפועל הציוני, ושנתיים

מאוחר יותר הפך לחבר נשיאות בוועד.

בשנת 1948, עם הקמת המדינה, נבחר ארן לשמש כמזכיר הכללי של מפא"י, ושנה לאחר

מכן נבחר לכהן כחבר כנסת בכנסת הראשונה של ישראל, והמשיך בתפקיד זה עד סמוך

למותו. בשנת 1953 נבחר לשמש כשר בלי תיק, תפקיד בו שימש כשנתיים.

בשנים 1955-1960 ו1969-1963- שימש ארן בתפקיד שר החינוך והתרבות. בשנת 1955

קיבלה הכנסת את תכנית הרפרומה שלו לחינוך בישראל, שכללה את הרחבת חוק חינוך

חובה ושינוי מבנה החינוך היסודי והעל יסודי. במסגרת תפקידו כשר חינוך ארן

גם הכניס את שיעורי הזהות היהודית לתכנית הלימודים והרחיב את לימודי הטכנולוגיה.

ארן פרסם שלשוה ספרים - "חבלי חינוך", "חזית וחזות" ו"אוטוביוגרפיה", שפורסמו

לאחר מותו. ארן נפטר בשנת 1970, ונחשב למייסד מערכת החינוך בארץ במתכונתה

הנוכחית.