זאב (ולדימיר) ז'בוטינסקי

1940 - 1880

מנהיג ציוני וסופר, מייסד תנועת בית"ר

זאב ז'בוטינסקי נולד בשנת 1880 באודסה שברוסיה למשפחה מסורתית מהמעמד הבינוני.

במקביל ללימודיו בבית הספר, הוא קיבל שיעורי עברית פרטיים במשך שבע שנים,

אולם רוח האמנציפציה באותם ימים קירבה אותו אל הנוער היהודי המתבולל. כבר

בתיכון החל ז'בוטינסקי לעסוק בכתיבה, כשתירגם טקסטים מן השפה העברית לרוסית.

כשהיה בן 17 עזב ז'בוטינסקי את בית הספר והחל לעבוד כעיתונאי, תחילה בברן שבשוויץ

ולאחר מכן ברומא שבאיטליה, שם גם החל בלימודי משפטים באוניברסיטה. ז'בוטינסקי

שלח כתבות ומאמרים לעיתונים ברוסיה, תחת שם העט "אלטלנה", וזכה להכרה כאחד

מן העיתונאים המזהירים בשפה הרוסית.

בשנת 1901 חזר ז'בוטינסקי לעיר הולדתו, אודסה, ושנה לאחר מכן נעצר בחשד שהינו

סוציאליסט. ב-1903, נערך פוגרום ביהודי קישינב, אירוע שהמריץ את ז'בוטינסקי

להתגייס לפעילות ציונית. הוא ארגן יחידות להגנה עצמית יהודית ונלחם על זכויות

המיעוט היהודי ברוסיה. באותה שנה הוא גם נבחר לציר בקונגרס הציוני השישי,

הקונגרס האחרון בו השתתף הרצל. בשנת 1904 הוא תירגם את הספר "עיר ההריגה"

מאת ח.נ. ביאליק לרוסית. בתקופה זו פעל ז'בוטינסקי רבות למען השפה והתרבות

העברית ברחבי רוסיה ופעל למען הקמת אוניברסיטה בארץ ישראל.

בשנת 1908 סיים ז'בוטינסקי את לימודיו באוניברסיטת וינה, ונסע לקושטא (איסטנבול)

שבתורכיה, שם שימש כשליח ציוני. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, יצא ז'בוטינסקי

בשליחות עיתון מוסקבאי כדי לדווח מהחזית. הוא צידד בבריטים ויזם הקמת גדודים

עבריים שישתתפו בכיבוש ארץ ישראל. לצורך כך, הוא נסע בשנת 1917 ללונדון, שם

קיבל אישור רשמי להקמת הגדוד העברי. ז'בוטינסקי שירת בגדוד הראשון בדרגת סגן,

והשתתף בקרב על מעברות הירדן ובכיבוש א-סאלט, ועל כך קיבל עיטור של כבוד מהצבא

הבריטי. בתום המלחמה פורק הגדוד העברי, למרות המחאות מצד ז'בוטניסקי.

בשנת 1920, בתקופת חג הפסח, עמד ז'בוטינסקי בראש הגנת ירושלים בפני פרעות

הערבים. הוא נעצר על ידי הבריטים באשמת נשיאה בלתי חוקית של נשק, ונידון ל-15

שנות עבודת פרך. בעקבות הסערה שחולל פסק הדין, הוא קיבל חנינה ושוחרר מהכלא

בעכו.

בשנת 1921 נבחר ז'בוטינסקי כחבר ההנהלה הציונית והיה ממייסדי 'קרן היסוד'.

במסגרת תפקידו זה נסע לארצות הברית לגייס כספים. כעבור שנתיים, בשנת 1923

התפטר ז'בוטינסקי מההנהלה הציונית, לאור חילוקי דעות עם המדיניות שזו נקטה.

ז'בוטינסקי סבור ההנהלה הציונית נותנת הסכמה שבשתיקה לשלטון הבריטי, שאינו

מקדם את הציונות. הוא דרש מדיניות לוחמנית יותר, ומשנענה בשלילה, התפטר.

באותה שנה הוא ייסד את תנועת בית"ר  ברית יוסף טרומפלדור שהוקמה במטרה

לחנך את חבריה ברוח לאומית וצבאית, שתביא להקמת מדינה יהודית משני צידי הירדן.

בשנת 1925 הקים ז'בוטינסקי את הצה"ר  ברית הציונים הרביזיוניסטים, שדגלה

בהקמת מדינה עברית בארץ-ישראל לאלתר, והפך להיות לדובר האופוזיציה המרכזי

בקונגרסים הציונים.

במקביל לעבודתו המדינית, כתב ז'בוטינסקי שירה, מחזות, מאמרים, רומנים  ביניהם

'שמשון', 'מגילת הגדוד' ו'חמשתם' וכן תרגם לעברית ממבחר הספרות העולמית. תרגומו

ל'תופת' של דנטה נחשב ליצירת מופת.

בין השנים 1929-1928 חי ז'בוטינסקי בארץ-ישראל ובתקופה זו שימש כעורך העיתון

'דואר היום' וניהל פעילות מדינית ענפה. בשנת 1929 יצא ז'בוטינסקי לסדרת הרצאות

בחו"ל, והשלטונות הבריטים סירבו לאפשר לו לשוב ארצה. מאז ועד סוף ימיו הוא

חי בגולה.

בשנת 1935 פרש ז'בוטינסקי כליל מההסתדרות הציונית, שסירבה להגדיר את כינונה

של מדינת היהודים כמטרתה המוצהרת של הציונות, וייסד את הצ"ח (ההסתדרות הציונית

החדשה). ז'בוטינסקי התנגד נחרצות לתכנית החלוקה של ועדת פיל, ותמך במסע הטרור

האנטי-ערבי של ארגון האצ"ל. בשנת 1937, הפך האצ"ל לזרוע הצבאית של תנועת ז'בוטינסקי,

והוא קיבל את הפיקוד על הארגון. שלושת הגופים שבראשם עמד הצ"ח, בית"ר והאצ"ל

פעלו יחדיו להעלאתם הבלתי לגאלית של רבבות מעפילים מאירופה לארץ-ישראל, במסגרת

עליית 'אף-על-פי'.

בשנת 0491, בעת ביקור בארה"ב, נפטר ז'בוטינסקי מהתקף לב. לפי צוואתו, הובאו

עצמותיו לקבורה בהר הרצל בירושלים בשנת 1964.