אורי צבי גרינברג

1896-1981

משורר.

בן למשפחה חסידית מפורסמת, אורי צבי גרינברג גדל בלבוב וקיבל חינוך דתי מסורתי.

שירם ראשונים שלו בעברית וביידיש, פורסמו בכתבי עת בני של זמנו עוד לפני שהיה

בן 20 . הוא גויס לצבא האוסטרי ב- 1915 ושירת בו עד עריקתו שנתיים לאחר מכן,

הוא חזר ללבוב, שם הוא היה עד לפוגרום של נובמבר 1918, חויה שהטילה בו רושם

חזק .

גרינברג חי בוורשה ובברלין, והמשיך לכתוב ולערוך הן בעברית וביידיש. הוא עלה

לארץ ישראל ב-1924 ומאז הוא כתב רק בעברית. למרות שהוא נחשב למשורר של תנועת

העבודה ותרם עבודות בצורה קבועה לעיתון דבר, עיתונה של תנועת העבודה, בסוף

העשור גרינברג הרחיק עצמו באפן פסקני מההנהגה הפוליטית של הישוב וחבר עם תנועת

הרויזיוניסטים. לאחר הפרעות שעשו הערבים ב- 1929 , גרינברג היה לאחד מחבריה

הקיצוניים של המפלגה והוא היה נציגה למשך כמה שנים בפולין ובכמה קונגרסים

ציוניים. במשך שנות ה- 30 ובמיוחד לאחר אי השקט של 1936 גרינברג הביע צער על

מה שהוא החשיב כתגובה מתונה יתר על המידה של הישוב ועל ההבלגה והכניעה שהנהגת

הישוב מפגינה כלפי הערבים והבריטים.

 הוא היה בפולין בזמן פריצתה של מלחמת העולם השניה אך הצליח לברוח לארץ ישראל.

משפחתו לעומת זאת לא הצליחה ונספתה בשואה. בעשורים שקדמו למלחמה גרינברג חזה

והתריע על הרס היהדות האירופאית. בשביל גרינברג, השואה היתה טרגדיה שהיתה

כמעט בלתי נמנעת עקב חוסר היחס של היהודים לגורלם. ואכן בשביל גרינברג, ההכרה

ביהדות ובהבדל ההכרחי ושאין ערוך לו בין היהודים לעמים אחרים, היא הקו המנחה

של מחשבותיו.

גרינברג האמין שבריתו של אברהם, שחודשה לאחר מכן במעמד הר סיני, היא הבסיס

לישות היהודית. שחייבים להאמין בבחירה האלוהית ובכך שכל מה שהיהודים עושים

בציפייה לימות המשיח רק מדגיש ומוכיח את ההכרה שבבחירה. העבר הוא הבסיס של

העתיד, וממלכת ישראל שהגיעה לשיאה בימי דוד המלך, תחודש. ומכאן נובעת סלידתו

של גרינברג מהגישה הכלל עולמית ליהדות. לדעתו ההפך הוא הנכון לא כולנו דומים.

להיות יהודי זה שונה מלהיות לא יהודי. בשביל היהודים התעלמות מדרכם יכולה

רק להוביל להמשך האלימות נגדם אלימות שנמשכה לאורך כל ההיסטוריה. בזמן שגרינברג

האשים את כל העולם על שתיקתו בזמן השואה הוא האשים גם את היהודים עצמם על

עיורונם. בישוב ארץ האבות, הציונות עוזרת ליהודים להבין את תשועתם המובטחת,

ובשביל גרינברג תפקידה של השירה העברית הוא לבטא את החזון המשיחי.

גרינברג החזיק בדעותיו הימניות לאורך כל חייו. בזמן המנדט הוא היה חבר האצ"ל

ולאחר הקמת המדינה הוא יצג את מפלגת החרות בכנסת הראשונה. לאחר מלחמת ששת

הימים הוא הצטרף למחנה ארץ ישראל השלמה. למרות מה שרבים חשבו על דעותיו הפוליטיות

הקיצוניות עבודתו היתה מפורסמת ואהודה. ב-1957 הוא זכה בפרס ישראל על תרומתו

לספרות העברית ןב- 1976 לכבוד יום הולדתו ה- 80 הכנסת התכנסה במיוחד בשביל לכבדו.