אהוד ברק

 (1942)

רמטכ"ל, ראש ממשלת ישראל העשירי

אהוד ברק נולד בשנת 1942 בקיבוץ משמר השרון, כבן הבכור לאסתר וישראל ברוג,

שעלו ארצה כחלוצים בראשית שנות השלושים. ילדותו עברה עליו בקיבוץ, והוא הצטיין

בנגינה בפסנתר ובפירוק והרכבת שעונים ומנעולים. ברק, שהיה נער שובב, סולק

מבית הספר בכיתה י"ב, ואת תעודת הבגרות השלים במהלך שירותו הצבאי.

בשנת 1959 הוא התגייס לצה"ל, שם הוא שינה את שם משפחתו מברוג לברק. הוא נמצא

בלתי מתאים לקורס טייס, ועבר טירונות בגדוד החרמ"ש 9, שם התבלט בכושר ניווט

מעולה. אברהם ארנן גייס אותו ליחידת המודיעין הסודית סיירת מטכ"ל, בה שירת

ברק עד שנת 1973.

בשנת 1971 הוא התמנה למפקד היחידה, והיה מהבולטים שבמפקדיה. בתקופתו קיבלה

הסיירת את המונופול על מבצעים מיוחדים והפכה ליחידה מיוחדת ללוחמה בטרור.

הוא פיקד על שורת מבצעים, שהנודעים שבהם הינם שחרור חטופי מטוס סבנה במאי

1972, חטיפת הקצינים הסורים ביוני של אותה השנה, ו"אביב נעורים", מבצע חיסול

מנהיגי הטרור הפלסטיני בלב ביירות, באפריל 1973. במהלך שירותו ביחידה הפך

ברק לחייל המעוטר ביותר בתולדות צה"ל, לאחר שזכה בארבע צל"שים ועיטור מופת

נוסף, כולם בגין אומץ לב והצטיינות במבצעים.

במקביל לשירותו הצבאי השלים ברק, כאמור, את לימודיו. בשנת 1968 הוא סיים תואר

ראשון במתמטיקה ופיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1978 סיים תואר

שני בניתוח מערכות באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.

עם סיום תפקידו בסיירת מטכ"ל בשנת 1973, יצא ברק ללימודי תואר שני בארצות הברית,

אולם מלחמת יום הכיפורים החזירה אותו ארצה, והא התמנה למפקד למפקד גדוד שריון,

עימו נלחם בקרב המפורסם בחווה הסינית. ברק המשיך בחיל השיריון ושימש במגוון

תפקידים, כולל מפקד גדוד טנקים סדיר, מפקד חטיבת טנקים סדירה, מפקד אוגדת

מילואים ומפקד אוגדה סדירה.

בסוף שנת 1975 התמנה ברק לתפקיד עוזר ראש אמ"ן למבצעים. בשנת 1976 עמד בראש

צוות התכנון של מבצע אנטבה לשחרור חטופי מטוס "אייר פראנס", והיה אמור לפקד

על הכוח שיפרוץ לטרמינל. ברגע האחרון הוחלט לשלוח אותו לקניה, לתיאום נחיתת

מטוסי החילוץ. במקומו מונה יוני נתניהו, שנהרג במהלך המבצע.

בשנת 1977 חזר ברק ללימודיו באוניברסיטת סטנפורד, קליפורניה, וחזר ארצה בראשית

שנת 1979. עם שובו, נתמנה למפקד אוגדת מילואים שיריון מילואים, ולאחריה למפקד

אוגדה משוריינת בסיני.

בראשית שנת 1982 הועלה ברק בדרגה והפך לאלוף הצעיר בתולדות צה"ל, כאשר מונה

לתפקיד ראש אגף התכנון במטה הכללי. שנה מאוחר יותר הוא מונה לראש אגף מודיעין.

בשנת 1986 מונה לאלוף פיקוד מרכז ושנה לאחר מכן קודם לתפקיד סגן הרמטכ"ל.

באפריל 1991 מונה ברק לתפקיד הרמטכ"ל ה- 14 של צה"ל, כשהוא מחליף את בתפקיד

דן שומרון. בתור רמטכ"ל, ניסה ברק להפוך את הצבא ל"קטן וחכם", ניסיון שהצלחתו

נותרה שנויה במחלוקת. בשנת 1992 היה מעורב בתאונת האימונים בצאלים, בה נהרגו

חמישה מלוחמי סיירת מטכ"ל. ברק זכה לביקורת ציבורית חריפה אולם בשנת 1999

קבע מבקר המדינה כי התנהלותו של ברק היתה ללא דופי. כרמטכ"ל לקח ברק חלק בתהליך

השלום עם ירדן, שנחתם ב-1994, ובאותה שנה עסק גם ביישום ההסדרים הביטחוניים

של הסכם עזה-יריחו.

ברק השתחרר מצה"ל בתחילת שנת 1995, וביולי של אותה שנה הוא מנה על ידי ראש

הממשלה ושר הבטחון, יצחק רבין, לתפקיד שר הפנים. ארבע חושים מאוחר יותר, לאחר

הירצחו של יצחק רבין, מונה ברק לשר החוץ בממשלתו של שמעון פרס. בשמת 1996

הוא נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה, והיה חבר בוועדת חוץ וביטחון.

ביוני 1997 נבחר ברק ליושב ראש מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה. לקראת

הבחירות בשנת 1999 הוא הקים את הרשימה "ישראל אחת", יחד עם סיעות "גשר" ו"מימד",

וזכה בראשות הממשלה, כשהסיעה זוכה ב-26 מושבים בכנסת, לעומת 19 של הליכוד.

כראש ממשלה, פעל ברק במקביל בשלושה מישורים. הוא ניסה להגיע להסדר עם הסורים;

הכריז על היציאה מלבנון; וכן ניהל משא ומתן מול הפלסטינים. בינואר 2000 הסתיימו

השיחות מול הסורים ללא הסדר, לאור מחלוקת בנושא הריבונות על הכנרת. במאי של

אותה שנה הורה ברק לצה"ל לסגת משטח לבנון, ולהיערך על הגבול הבינלאומי, ובכך

באו לקיצן 18 שנות שהייה בלבנון. במסגרת המשא ומתן עם הפלסטינים הציע ברק

הצעה מרחיקת לכת, שכללה ויתור ישראלי על מרבית השטחים ביהודה, שומרון ועזה.

הצעתו נדחתה, ובחודש אוקטובר 2000 פרצה אינתיפאדת אל-אקצה, שבימיה הראשונים

כללה הפרות סדר אלימות, ומאוחר יותר קיבלה גוון של פעילות טרור מתמשכת.

בדצמבר 2000 הודיע ברק על התפטרותו מראשות הממשלה והליכה לבחירות אישיות על

התפקיד. בפברואר 2001 נערכו הבחירות, וברק הובס על ידי אריאל שרון, שנבחר

לראשות הממשלה.

ברק פרש מן החיים הפוליטיים וכיום עוסק בעסקים פרטיים. הוא גרוש ואב לשלוש

בנות.