אחד-העם

(אשר צבי גינצברג)

 1856-1927

נאמר כבר, שהעט חדה מהתער. אחד האנשים שהוכיחו זאת יותר מכל בהיסטוריה המודרנית

היהודית היה אחד העם. בחיבוריו ובמאמריו הרבים, שינה אחד העם את קורות העם

היהודי.

אחד העם, בשמו המקורי אשר צבי גינזבורג, נולד בשנת 1856 באודסה. הוא בילה

שם את כל שנות ילדותו, ובבגרותו החל לעבוד בחברה ליצור תה. במקביל, הוא ביקר

מספר פעמים בארץ ישראל, עד שלבסוף השתקע בתל אביב בשנת 1921.

אחד העם חש שהעם היהודי עומד על פרשת דרכים ולקח על עצמו את המשימה להתוות

לו את הדרך - כפי שראה אותה. הוא בחר לעצמו את שם העט 'אחד העם', מתוך רצון

להמחיש את מחוייבותו המוחלטת לעם היהודי, כשעסק בנושאים הנוגעים לעתיד האומה

כולה. יצירותיו הספרותיות הרבות קובצו יחדיו לארבעה כרכים הנקראים 'על פרשת

דרכים'.

בתקופת בחרותו של אחד העם באודסה, החלו יהודים להתיישב בחוות חקלאיות שהקימו

בפלסטינה. אגודת 'חובבי ציון' עודדה את היהודים לעזוב את רוסיה ולהשתקע בארץ-ישראל.

אחד העם הצטרף לאגודה מאחר וגם הוא האמין במטרותיה - כינון בית לאומי לעם

היהודי. עם הצטרפותו לאגודה, נסע לבקר בחוות החקלאיות שזה עתה קמו ובעקבות

ביקורו זה כתב את מאמרו המפורסם 'לא זה הדרך', בו טען שהחוות אינן פועלות

כהלכה ולכן לא יהוו מקור משיכה ליהודים נוספים.

אחד העם סבר שהמשימה הראשונה במעלה, העומדת בפני 'חובבי ציון', היא חינוך הדור

היהודי הצעיר כך שירצה לחיות בארץ-ישראל. הוא חשב, שיהיה קשה להניע את היהודים

להגר למדינה מרוחקת וזרה, שתנאי המחיה בה קשים מנשוא. אחד העם סבר כי הדרך

לעשות זאת היא על-ידי הצבת הרעיון כמטרה נעלה, המצדיקה את הקרבן הגדול הכרוך

בהגירה לארץ-ישראל.

אמונתו של אחד העם היתה, כי הסיבות להשתקעות בארץ-ישראל ולהשתייכות לעם היהודי

נעוצות ביהדות עצמה. ברבים מחיבוריו, ניסה אחד העם להסביר את השקפתו על מהותה

האמיתית של היהדות: הוא טען, כי המורשת היהודית הנחילה לעולם כולו רבים מעקרונותיה,

כשהחשוב שבהם הינו צדק שווה לכל אדם באשר הוא. אחד העם האמין כי תפקידו של

העם היהודי הוא לשמש דוגמה ומופת לשאר העמים, וזאת על ידי הקמת חברה שתושתת

על עקרונות ההגינות והצדק. באופן זה, ארץ-ישראל תשמש מוקד רוחני ליהדות המחודשת

ותאציל מאורה על כל הקהילות בגולה.

רעיונות אלה - אף שקמו להם מתנגדים - היוו השראה לציונים רבים בעולם כולו.